מרדכי היהודי וכוחה של החירות

עיון במגילת אסתר מגלה מאבק בין שתי תפיסות עולם. הראשונה היא ה"המניזם", תנועתם של המן הרשע ואחשורוש, המסמלת את המשטר הטוטליטרי. המן מבקש שהכל ישתחוו לו ושאיש לא יבטא דעה אחרת. מכאן התנגדותו הנחרצת ליהודים.

המן אינו יכול לסבול שממלכתו, מעצמה בת 127 מדינות, מדברת בשפות שונות. המן אינו יכול לסבול שכל איש "מדבר בלשון עמו". המן אינו יכול לסבול שוושתי - אם טיפוס לכל נשות הממלכה - היא בעלת דעה עצמאית, שאינה כופפת ראשה בפני בעלה.

כדרך משטרים טוטליטריים, "המניזם" זה מבקש לכפות את משטרו באמצעות כוח בלבד. לצד זה, הוא מקפיד על יצירת תדמית שהכל נעשה לפי שלטון החוק. הוא מומחה בהסוואת מעלליו על ידי חוקים ופקודות, ומגייס לשם כך את טובי הפרקליטים, "יודעי דת ודין". כדרכם של משטרי אימה, בעוד המון העם נתון בפחד, חושש לחייו ונאבק יום יום כדי לקיים את מטה לחמו, חוגגים ראשי השלטון המושחת בארמונותיהם והרמונותיהם: משתאות, רצפת בהט ועמודי שיש, משרתים וסריסים, מיצג יופי מתמשך, מיטות זהב וכסף.

כנגד "המניזם" זה ניצבת גישה שונה לחלוטין המבטאת "הומניזם". גישה המכירה בערכו של כל אדם שנברא בצלם אלוקים ומחויבת בשמירת כבודו. ביטוי לה ניתן כבר בראשית המגילה. "ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך". ושתי אינה מוכנה לבזות את צלמה, להשפיל את כבוד האדם רק כדי להשביע את תאוות הגברים. היא מסרבת להפוך את גוף האישה לחפץ בזוי, עובר לסוחר.

מרדכי היהודי נאבק ב"המניזם" מלחמת חורמה. הוא מסרב להתנתק מעברו ושומר על זהותו הלאומית כ"מרדכי היהודי". גם בהיותו בגלות נוצר הוא בליבו כל העת את עברה של אומתו ואת זכרה של ארצו.

מרדכי אינו מוכן להיכנע לטוטליטריזם. הוא עומד על "זכות הזעקה" שלו, על חופש הדעה והדיבור, על חירות ההפגנה. "ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה". הוא מתקומם כנגד "חובת השתיקה", נלחם נגד הכניעה לה ורואה בה את סופה של החברה. "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת... את ובית אביך תאבדו".

בנקודה מכריעה זו מתחיל הגלגל להתהפך. אסתר המובלת באף, ששומרת על "זכות השתיקה" לנוכח שלטון הפחד והחשבון ("אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה"), שרועדת מפני שלטון הטרור של בעלה ("ותתחלחל המלכה מאוד") - מתנערת באחת. ממצב של אישה כנועה, מושפלת, פאסיבית, עוברת אסתר להיות אישה גאה ודעתנית ("ותלבש אסתר מלכות"), אמיצה ("ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת"), מנהיגה, מובילה, מצַוָוה ("לך כנוס את כל היהודים", "יבוא המלך והמן") ויוזמת ("אל המשתה אשר עשתה אסתר").

לצד מסריה האחרים, מלמדת אותנו מגילת אסתר שגם משטר עריץ וטוטליטרי - סופו נפילה. מגילת אסתר מלמדת אותנו מה גדול כוחה של חירות. המגילה מלמדת אותנו שחירות אין פירושה אנוכיות, צבירת הון ועצימת עיניים לנוכח סבלו של האחר. המגילה מלמדת אותנו שחירות היא אחריות. לא רק חירות של "משתה ושמחה", אלא בעיקר אחריות של "איש לרעהו" ו"מתנות לאביונים".

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!