"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פורים: משחקים מסוכנים

,עודכן

לפני כחודש ישבתי בסלון ביתי ושמעתי רעש עמום של פיצוץ מרחוק. זה היה רק הטפטוף שלפני המבול. כמה ימים לאחר מכן תדירות הפיצוצים גברה והלכה ובשבוע שעבר כבר התוודענו לתאונה מצערת ראשונה - בן 14 איבד את הראייה בעינו השמאלית כששיחק בנפצים.

בכל שנה לקראת פורים ובחג עצמו נפגעים ילדים וצעירים רבים משימוש בצעצועים מסוכנים דוגמת נפצים, קפצונים וחזיזים. שמענו גם על מקרים של כוויות מהתלקחות תחפושות חסרות תו תקן, שמכון התקנים אסר למכירה. למרבה הצער, מספר הפציעות הקשות בנסיבות כאלו לא פוחת במהלך השנים, אלא להפך.

רוב התאונות הללו אינן תוצאה של גזירת גורל, אלא של זלזול ושל התעלמות מהחוק מצד האחראים להפצת המוצרים המסוכנים. בעלי החנויות יודעים שמדובר בעסק רווחי ומשתלם לנוכח הסיכוי הנמוך שייתפסו. הם דואגים להצטייד בכל שנה לקראת פורים בנפצים ובחזיזים בכמויות גדולות, בתחפושות מוברחות ללא תו תקן ובמגוון צעצועים ואביזרים שטיבם אינו ידוע. העובדה שבעלי החנויות לא חוששים להיתפס ולהיענש מצביעה על כך שגורמי האכיפה לא עושים מספיק כדי לחסל את הנגע הנורא שפשט בקרב ילדי ישראל והפך למסורת.

חוק חומרי נפץ תשי"ב 1954 אוסר בבירור שימוש ומכירה של כל חומר נפץ שאינו מאושר, "כולל פתיל רקטה פצץ, תרמיל וכל תכשיר אחר". גם נפצים וזיקוקי דינור. כמו כן, אוסר החוק ייבוא ומכירה של צעצועים מסוכנים, המוגדרים כצעצועים שהשימוש המקובל בהם עלול לגרום למשתמש או למי שבקרבתו נזק גופני או לסכן את בריאותו, וזאת לרבות צעצוע הפולט אש או שהוא נפיץ.

נכון הוא שבמסגרת הניסיון לעצור את התופעה גורמי האכיפה מבצעים לעיתים פשיטות על חנויות מועדות לפורענות ועורכים ביקורות פתע בבתי הספר והחומרים הנפיצים והמתלקחים שנמצאים מוחרמים ומושמדים, אך התדירות של מבצעי האכיפה והכמות שנתפסת אינן מספקות. המבצעים משמשים רק עלה תאנה של משטרת ישראל לנוכח התלונות מצד אזרחים על אוזלת ידה בטיפול בנושא.

על המשטרה להתייחס לתופעה זו כמכת מדינה, שמחייבת טיפול רחב ומקיף תוך כדי שיתוף פעולה של כל הרשויות. יש להטיל את מירב האחריות על המוכרים והיבואנים, שאחראים להפצת החומרים המסוכנים, ולא להסתפק בהחרמת המוצרים והשמדתם, אלא לדאוג לענישה שתרתיע ותמנע מהם לפעול כך בעתיד. ההרתעה צריכה לבוא לידי ביטוי באמצעות הטלת קנסות גבוהים על המפיצים, ובמקרים שבהם מוצר שמכרו גרם לפציעה חמורה, להטיל עליהם אחריות פלילית.

הכותב הוא עו"ד במשרד עו"ד עמיקם חרל"פ ושו"ת, מומחה בדיני נזיקין, תאונות וביטוח

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר