מי אשם בקריסת הפועל?
, עודכן
האוהדים. רגע אחרי שקמפיין השטן לובש דנה מול אלי טביב הסתיים בהצלחה, החל מחול השדים. על הכוונת היו איתי שכטר וגילי ורמוט. נכון, איש לא ידע אז שהשניים פרשו ממשחק פעיל שנה קודם לכן, אבל עדיין צריך להביט אחורה ולזכור את טירוף המערכות. גולדהאר פיזר מכל הבא ליד, יוסי אבוקסיס וחיים רמון פיספסו את ערן זהבי תמורת אלמוג כהן (מי?) והקהל רצה אירופה ואליפות ודאבל וחגיגה בסנוקר. רמון, שמוקף באנשי מקצוע גרועים, לא עמד בלחץ ונכנע לדרישות הקהל שעד כה רק ממשיך לדרוש ולרגע לא חשב להתנצל ולבדוק מה חלקו בעונה הגרועה של הפועל ת"א.
ההנהלה. ספק אם קיים ארגון כלשהו בחברה הישראלית שמתנהל עם כמות כזו של הדלפות. עזבו כדורגל, מפלגות בכנסת יותר דיסקרטיות מאשר בבורדל במתחם וולפסון. ההוא מדליף לכתב ההוא, השני לכתבת ההיא ולעתים נדמה שאלי בואנו, האפסנאי האלמותי, הוא היחיד שלא מחזיק בלוג פעיל. תסתכלו מה מתחולל מהעבר השני של הכביש - שתיקה רועמת. עזבו, תסתכלו על מעלות תרשיחא ותראו התנהלות רצינית של הנהלה רגע לפני שהיא מחתימה שחקן.
חיים רמון. הקונספרטיבים שבאוהדים טוענים שתקשורת הספורט לא קולטת את התכנון של רמון. "הוא הרי צריך להגיע לבוררות עם טביב, נכון?" דיווח הקול מהעבר השני בשעות הבוקר, "ואז יגלו שטביב חייב קצת ורמון חייב קצת ויסכמו שרמון מקבל את החלק הנותר בהפועל. עתה, כשכבר יהיה לו מה להרוויח, פתאום תגלה איך מרטין שלאף כזה או מיליונר אחר דווקא כן רוצים לקנות את הפועל. אני מתפלא עליך, הרי גדלת במקומונים כששאול אייזנברג המציא את התרגילים הללו".
אולי זה השרב של החורף, או הכדורים שאני לוקח, אבל בעונה כל כך הזויה התאוריה המוזרה הזו עוד יכולה להתברר כנכונה.
רן בן שמעון. אתמול, כשהתברר שאריק בנאדו יהיה חתום גם על כישלון ברמה הלאומית כעוזרו של גוטמן, ברנז'ת הספורט כבר סגרה את בן שמעון במכבי חיפה. אם יעקב שחר באמת עומד לבצע את המהלך, אז שמעון מזרחי של הכדורגל הוא כבר לא יהיה. בן שמעון עשה השנה את כל הטעויות האפשריות. בחירת שחקנים, עבודה עם פסיכולוג כושל, ניהול משחק, התנהלות מול אוהדים והכי חשוב יחסי אנוש. כדורגלנים לא אמורים להבין שיהירות היא הדרך של בן שמעון להסתיר את רגשי הנחיתות וחוסר הביטחון שלו. כדורגלנים צריכים שידברו איתם על כדורגל ויסבירו להם איפה לעמוד במגרש. זו גם הסיבה שדוביד שוויצר ויצחק שניאור ז"ל הצליחו בהפועל - הם הבינו שעם נערים מוכשרים בטירוף מגבול יפו ובת ים לא משתמשים במטאפורות, אלא קודם כל מספרים להם שערן זהבי לא סופר אותם ממטר.
השחקנים. אתה מסתכל על דני עמוס, ואז על אברהם צ'וקול ושמעון הרוש וסאשה לוקאס וסליחה ממי ששכחנו, ואז זה מתחיל להציק לך. האימון הזה שהברזת ממנו בגיל 13, הפציעה בברך. קצת השקעה והיית יכול לפתוח בהרכב של קבוצת נעוריך. המחשבה שהם מצליחים להתפרנס ממשחק הכדורגל לא נותנת לי מנוח. אתה יכול להסביר לילדים שאם יעבדו קשה ויתאמצו, הם יגיעו לגדולות ואולי יזכו לכמה דקות משחק לצד הטובים באמת. ואז הם צופים בעמוס תופס אוויר, ואז הרוש מגביה כדור ואתה אומר לעצמך זה בולשיט, אתה לא יכול לשקר ככה לצעירים. אם השחקנים הללו לובשים את המדים האדומים, הרי עבודה קשה היא ממש לא הדרך להצליח בכדורגל הישראלי.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנועדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".
