שבוע השקר של קמפיין ה־BDS

ממחר ועד 2 במארס יתקיימו עשרות אירועים בעולם במסגרת "שבוע האפרטהייד הישראלי", החוגג עשור לפעילותו. מדובר בהרצאות ובפאנלים בקמפוסים אקדמיים במדינות המערב, שמטרתם "לחנך אנשים לגבי מדיניות האפרטהייד של ישראל ולבנות קמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות, כחלק מתנועת ה־BDS הבינלאומית הגדלה". בקיצור: להרחיב את הלוחמה הפוליטית נגד ישראל.

אין מדובר בהתארגנות של יחידים. בשבוע זה מעורבים ארגונים לא־ממשלתיים הטוענים לקידום זכויות אדם, אך בפועל מקדמים את קמפיין הדמוניזציה נגד ישראל. חלקם אף ממומנים על ידי ממשלות אירופיות. בשנים עברו השתתפו ארגונים כגון "קואליציית נשים לשלום" (ממומן, בין השאר, על ידי האיחוד האירופי והולנד), "אינתיפאדה אלקטרונית" (הולנד), "הוועד הישראלי נגד הריסת בתים" (אירלנד) ועוד. יתר על כן, נציגים, סרטים, דו"חות ופרסומים של ארגונים נוספים, אשר אינם משתתפים באירועים באופן רשמי (דוגמת ארגון "שוברים שתיקה"), משמשים תחמושת לאירועים אלה.

בשנה שעברה היתה דרום אפריקה פעילה ביותר בקידום שבוע האפרטהייד. עובדה זו מעניינת במיוחד משום שהכל החל בדיוק שם, בדרבן ב־2001, כאשר מאות ארגונים לא־ממשלתיים התוו את "אסטרטגיית דרבן" לחיסולה המדיני של ישראל במהלך ועידת האו"ם נגד גזענות. מכון המחקר NGO Monitor הירושלמי הוקם מייד לאחר מכן כדי לחקור את הארגונים המעורבים בלוחמה פוליטית זו, וכיום המודעות הציבורית לנושא גדולה יותר.

שבוע האפרטהייד אמנם מתקיים אחת לשנה, אך הוא אינו אירוע נקודתי. זוהי רק דוגמה לקמפיין ה־BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות על ישראל) המבוסס על "אסטרטגיית דרבן", המתרחש 52 שבועות במהלך כל השנה, בכל שנה. אפשר למנות דוגמאות עדכניות מהעת האחרונה, לרבות מסע ההשמצה נגד סקרלט ג'והנסון, הניסיון למנוע מאמנים דוגמת ניל יאנג להופיע בישראל ועוד.

שבוע האפרטהייד מבוסס על שקרים, על עיוותים היסטוריים ועל הטעיות מכוונות. על פי ההצהרה באתר התנועה, ציונות מוגדרת כגזענות, ישראל נחשבת לפלשתין, ערביי ישראל מוגדרים כפלשתינים וככאלה שאינם מקבלים זכויות שוות ככל האזרחים, וישראל מוגדרת כאמור כמדינת אפרטהייד. הדרישות של מובילי "שבוע האפרטהייד" מבוססות על יישומה של אסטרטגיית דרבן וקוראות לישראל לסיים את הכיבוש על כל האדמות הערביות, לשחרר את כל האסירים הפוליטיים ולקדם את זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים לבתיהם.

הגיע הזמן שנכיר בעובדה שמתנהל מאבק תדמיתי בינלאומי נגד ישראל, המבוסס על מילים, על סלוגנים ובעיקר על שקרים, ונקיים קמפיין נגדי ששמו "שבוע השקר של תנועת ה־BDS". לו באמת סוגיית זכויות האדם היתה חשובה למובילי "שבוע האפרטהייד", הם היו מתמקדים במדינות שבהן רודפים אנשים על היותם בני דת שונה (נוצרים ויהודים), על נטייתם המינית (קהילת הלהט"ב) ועל השוני המגדרי שלהם (נשים). כל אלה אינם מתרחשים בישראל. ישראל אמנם אינה מושלמת, אך היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שמגינה על זכויות האדם באמצעות שלטון החוק.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!