שירות צבאי הוא חלק מהתורה

לאחרונה שמעתי את אריה דרעי מתראיין בגל"צ על סוגיית השוויון בנטל. התסריט החרדי היהיר היה מוכן מראש: החילונים אינם מסוגלים להבין כי התורה היא החמצן והמגן העיקרי על עם ישראל. החיילים הם רק תחליף סוג ב' לדבר האמיתי.

ראשית, מסופקני אם יש אדם דתי במדינה אשר גרם יותר נזק ישיר לישראל וליהדותה כמו דרעי, אשר במשך עשרות שנים מנצל את היהדות ואת התורה היקרה לנו עבור תעשייה של הון ושלטון. ככלל, איני קונה אידיאולוגיה ממי שלא הייתי קונה ממנו מכונית משומשת.

מאות ישיבות ציוניות פזורות כיום בכל פינה בארץ. רבבות תלמידי ישיבה ציונים עמלים בתורה יום ולילה ומקפידים על כל פסיק בהלכה קלה כבחמורה. אנחנו לומדים אותה הגמרא עד חצות הלילה כמו החרדים, ישנים על אותם מזרנים דקים, ואוכלים אותן פרוסות לארוחת ערב. מספרם היחסי של בוגרי ישיבות ההסדר אשר מסיימים את מבחני הרבנות והדיינות בהצטיינות עולה על עמיתיהם החרדים. הישיבות הציוניות מצמיחות אלפי מחנכים ומורים מעוררי השראה אשר מגדלים את הדור הבא של ילדים ציונים יראי שמיים ואוהבי הבריות. תלמידי החכמים ופוסקי ההלכה הציונים דווקא הם אלה אשר סוללים את הדרך לחיים יהודיים משותפים במדינת ישראל המודרנית, תוך כדי שמירה על הגחלת היהודית.

בישיבות הציוניות, חלק אינטגרלי מלימוד התורה ועבודת ה' כולל מסירות נפש למען ביטחון המדינה ולמען קדושת הארץ. איננו מוכנים "לבטל" תורה עבור ביטחון המדינה. עבורנו, ביטחון המדינה וערבות הדדית הם עצמם חלק מהתורה. איננו שואפים לשחזר את הגלות של פולין 1920 אלא להחיות את מורשת תלמידי דוד המלך אשר עמלו והזיעו גם בלימוד תורה וגם בשירות צבאי. כשהרב קוק זצ"ל פיתח את המודל שמשלב בין לימוד תורה ושירות צבאי, החרדים סברו שמדובר בסטארט־אפ רפורמי. רדפו אותו כמו שרדפו את הרמב"ם בזמנו ושרפו את ספריו. אולם, העובדות חזקות יותר מהפרופגנדה החרדית. הצלחת השילוב בין לימוד תורה, ללא מטרות רווח, ונשיאה בנטל הלאומי, רק מתעצם מדי שנה ומדי דור. זכיתי להתחנך מפי רבנים אשר כולם שירתו בצבא ונלחמו במלחמות ישראל. אותו פה שהעביר לנו שיעורים הלכתיים סבוכים ושיחות מוסר מעוררות זעק "קדימה, הסתער" בעת הגנה על מדינת ישראל.

החברה הישראלית והתקשורת חייבים להפסיק להיות פראיירים ולקנות את הקוגל הירושלמי המזויף שמנסים למכור לנו שרלטנים בדמותו של דרעי וחבריו העסקנים הפוליטיים. מדי ערב אני לומד בבית מדרש עם חרדים, אפילו שאיני מזדהה עם השקפתם האנטי ציונית. בשירותי הסדיר בצנחנים ובמשך 17 שנות מילואים בקרבי, אני משרת כתף אל כתף עם מחללי שבת ואוכלי שרימפס המוכנים להקריב את נפשם על קידוש ה' למען ביטחון המדינה. אסור לוותר על שום חלק ביהדות. איני מוותר על שמירת שבת בגלל שאני אוכל כשר. איני מוותר על כבוד אמי בגלל שאני מכבד את אבא שלי. עבורי, השאלה המופרכת מה חשוב יותר - שירות צבאי או לימוד תורה - היא כמו להתלבט בין דם לחמצן.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!