כיצד אירע שהלך הרוח הישראלי, אשר התאפיין לפני שנה באקלים לוחמני נגד מיזם הגרעין האיראני ובדאגה עמוקה מפניו, כמו התנדף ברוח הדיפלומטית ולא הותיר כמעט עקבות? הרי הוברר מעל לכל צל של ספק כי העולם הנאור השיג מאיראן התחייבויות השואפות ללא כלום, וכשהאייתוללות התגרו באמריקה כי לא קיבלה מהם את מה שהבטיחה, התברר כי הם דוברי אמת. היכן, אפוא, הסתתרו רוח הקרב והחרדה?
העולם שם מבטחו במשא ומתן? לא, זה עלבון לאיראנים. הם אינם ראויים לו. לפני שלושה ימים הודה גרי סמור - אחד המומחים הבכירים (בדימוס) של ברק אובאמה נשק להשמדה המונית - כי אין סיכוי שהשיחות עם טהרן יסתיימו בהצלחה. המערב כרע ברך בפני השליטים האיראנים, ולפיכך השיחות ייגררו עוד שנתיים או שלוש, ולכל היותר יגרמו להאטה במיזם של טהרן, אבל לא יגרמו לסיוט לחלוף.
הרי כבר עתה מוכן המערב להשלים עם הצבת איראן במעמד של מדינת סף משל היתה יפן או גרמניה, שיש להן הררי פלוטוניום ויכולת טכנולוגית נגישה, ורק היותן בעלות משטרים דמוקרטיים מרוסנים אינה הופכת אותן למסוכנות.
נכון שארה"ב טרם ויתרה כליל. אתמול הודיעה כי תוסיף לקיים את החרם על הנפט האיראני, אבל כמה זה ישפיע על השוק העולמי הצמא לדלק ולחשמל? "על איראן להפחית באורח משמעותי את הסרכזות שלה בנתנז, כהתחלה", הסביר סמור, ונענה במשיכת כתף מן העולם ובצחוק רועם מטהרן.
לישראל היו בעבר הצלחות ניכרות במאבקה נגד תוכנית הגרעין של איראן. אלמלא הלחץ אשר לווה גם בתנועות של סף־יציאה־לקרב, שהובילו בנימין נתניהו ואהוד ברק, ספק אם אמריקה ואירופה היו נותנות יד לסנקציות הכלכליות אשר הכאיבו למשק האיראני. האם היו מפעילים עוצמה צבאית ישראלית כזאת? אין לדעת. האפשרות גם לא תועמד למבחן ממשי בעתיד הנראה לעין, ואולי בכלל לא.
אך הרושם, משחק הפוקר, ההדמיה, עשו את שלהם. העולם התעורר, והסנקציות (הרבות) שעדיין תקפות והנכונות האיראנית להידבר עם העולם הן במידה רבה פרי ומענה למדיניותה של הממשלה בירושלים. מבחינה זו טעה מאיר דגן, שתיאר את ההתארגנות של הרמטכ"ל וראש השב"כ בדימוס, גבי אשכנזי ויובל דיסקין, נגד פעולה צבאית. לא התנגדותם חשובה. הם היו צריכים להביע את עמדתם בחירות מלאה. אך העובדה שהדברים הגיעו לידיעת כל העולם כולו היתה כגזיזת מחלפות שמשון. אין, ולא היה במה להתפאר. להפך, גם אם עמדתם היתה נכונה - חשיפתה הזיקה לאינטרס הישראלי.
עתה מאוחר. עתה הציבור כבר אינו מאמין כי בכוחה לפעול. אמריקה לא תניח. אירופה עימה. הישראלים איבדו עניין מפני שההתמודדות של העולם החופשי עם איראן המאיימת יצאה מידם. אין להם אלא לצפות בהתמודדות מן הצד.
