סיפורי החרם על ישראל לקחו השבוע תפנית אל המחוזות הדמיוניים שגובלים כבר באזורי ההזיות של השמאל הישראלי, שהחל לפמפם בקצב הולך וגובר את הנרטיב מבית מדרשו של ג'ון קרי ובעיקר של חבריו בבריסל. השבוע יתפרסם ראיון נוסף של קרי בכלי תקשורת ישראלי מוביל, ומן הסתם המילה "חרם" תעלה בו שוב בווריאציות כאלה ואחרות. ברמיזה, בצורה של שאלה, בצורת הכחשה, בהיתממות. רבות דרכיה הפתלתלות של הדיפלומטיה, אבל המתכון המוגש קלוקל ודוחה בכל פעם.
אין ספק שהכנסת הנוכחית נוחה בהרבה לממשל אובאמה כדי לקדם את הרעיונות האוטופיים שלו בישראל. יש שתי מפלגות של תהליך מדיני - אחת מהן כמעט לא דיברה על אותם פלשתינים אלא בעיקר על מעמד הביניים, והנה - איך שעברו הבחירות החלה לפזול שמאלה ולדבוק בעמדות יוניות. שר האוצר הישראלי, שמודאג מאוד ממחירי הנדל"ן, טרם טרח לבקש מכלכלן בכיר במשרדו להכין דו"ח אימים על כישלון השיחות עם הפלשתינים.
אנשי משרד החוץ האמריקני, שידועים בעמדותיהם הפרו־ערביות, יכולים בחודשים האחרונים לפעול בתנועת מלקחיים צינית נגד האינטרסים של ישראל ולקדם את התהליך המדיני עם שותפיהם מתוך הממשלה ועם הצ'ילבות מאירופה דרך הארגונים שלהם, אבל איש כלל לא שואל עד כמה רציניים איומי החרם.
לפני כמה שבועות החליטו אנשי עסקים מאוסטרליה להזרים 2.5 מיליארד דולר לישראל. הם רכשו רבע ממאגר הגז לוויתן, מה שהעביר כמה סוציאל־סוציאליסטים על דעתם. לאחרונה נמכרו כמה סטארט־אפים מוצלחים תוצרת כחול־לבן. הדולר, נזכיר שוב, נסחר סביב 3.5 שקלים. כשהיינו במצוקה אמיתית בלי כסף בקופת המדינה, אי שם ב־2002 בשלהי אינתיפאדת אל־אקצא - אותה יוזמה מדינית של איש השלום יאסר ערפאת - היה הדולר באזור 5 שקלים.
אז ייתכן שהשבוע, לקראת הראיון של קרי, חשבו אנשי החרמות מה עוד הם יכולים להוציא מאמתחתם שיהיה מאיים מספיק, אבל לא ייראה כמו מסיכת פורים זולה. הם לא מצאו משהו מעניין. חרם של איגוד השרברבים מקופנהגן על עמיתיהם בישראל כבר לא עושה רושם. גם עמדת הסגל האקדמי של מכון כלשהו מארץ כלשהי באיחוד כבר נשכחה. אז מצאו איזשהו נייר ערך זניח בקצה האחורי של הסקאלה, בין מאות ניירות ערך, המשווק על ידי דויטשה בנק והעוקב אחרי מדד שהחליט לא להשקיע - שימו לב - בבנק הפועלים, וכך גם בחברות אמריקניות, קנדיות ואירופיות אחרות. אוי, נורא. איזו גזירה!
אז אחרי המופע מעורר הרחמים של אנשי עסקים מקומיים, שחלקם אחראי במו ידיו ליוקר המחיה, שמזהירים כי רק התהליך המדיני ישפר את המצב, אנחנו שוב מקבלים אטריות מחוממות דאשתקד. יכול להיות שקרי וחבריו האירופאים מכינים משהו גדול יותר לשבוע הבא. ימים יגידו.
כנראה הסיבה האמיתית לסיפורי החרם לא קשורה כלל לתהליך עם הפלשתינים. בואו נלך רגע אחרי הכסף הגדול. יכול להיות שהכל בעצם רימון עשן, שנועד להסיח את דעתנו מהדילים החשאיים ומעסקאות הנפט שהאמריקנים והאירופאים רוצים לסגור עם טהרן? זה בוודאי לא יכול להיות.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
