דרישת העצמאות המוזרה של ור"ה
,עודכן
"טובלים ושרץ פוליטי מחנאי בידם", רק כך אפשר להסביר את דרישת ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) לבטל בחוק את כהונתו של שר החינוך כיו"ר המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה), כפי שהיה נהוג עד עתה. נוסף על כך, דורשים בוור"ה גם את ביטול מל"ג יו"ש (שאישר את הקמת אוניברסיטת אריאל) וגם את ביטול הזיקה השורשית שבין הוות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) לבין משרד האוצר ומדיניות השכר שלו.
דרישת ור"ה מנומקת ברצון להעצים ולקבע את ערך החופש האקדמי. בדרישה זו מנסה ור"ה להטיל ספק בקיומו של החופש האקדמי המחקרי במתכונתו הנוכחית ולטעת תחושה כאילו בממשלה יושבים נבחרי ציבור חשוכים, המבקשים להטיל אימה על חופש המחשבה ועל חירות המחקר. קשה להשתחרר מן הרושם שוור"ה לקחו ערך ברזל בחברה דמוקרטית בריאה וניכסו אותו לטובת אידיאולוגיה מחנאית, ולטעמי בלתי דמוקרטית בעליל, שהרי רק עיוור אינו מבחין בכך שדרישה כזאת תנציח את שלטון האוליגרכיה הקונבנציונלית הקיימת באקדמיה, ולא תאפשר לכוחות חברתיים חדשים להצטרף ליד השולחן.
האוניברסיטאות בישראל נהנות ממימון ומתקצוב רחב של הפעילות האקדמית המדעית והמחקרית. טוב שכך, וראוי שכך יהיה. אחרי הכל, אם חפצי חיים מדעיים אנחנו, קיימת חובה שלטונית־מדינתית לסייע ולתת למוסדות המחקר כלים ומימון להגיע להישגים מדעיים. דא עקא, חזקה עלינו שמי שמממן (אזרחי ישראל) את פעילותם, וגם את משכורתם של ראשי ור"ה וסגל המחקר, רשאי שתהיה לו זכות לפיקוח ולביקורת - לא אקדמית אלא מינהלית - על האוניברסיטאות. אבל את ור"ה זה כלל לא מחייב. מנסחי המסמך מטילים ספק ביושרם של נבחרי הציבור וביכולתם לשקול שיקולים כלל־מערכתיים שהם לטובת מדינת ישראל.
האם בוור"ה חוששים שהאג'נדה של נבחרי הציבור, אלו שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ייצוגיות וחופשיות, לא תתאים לאג'נדה האידיאולוגית שלהם? אולי חיזוק לכך מצוי בהערכת מקורבים ופרשנים, שהרקע לדרישות מצוי בכעס של ור"ה כלפי השר הפוליטיקאי, גדעון סער, שהתעקש לתת מעמד של אוניברסיטה למכללת אריאל. מובן שבעיני ור"ה זה לא מצא חן, וכעת מחפשים שם דרכים למנוע תקלות פוליטיות כאלו... אכן, הפוסלים במומם פוסלים.
אפשר לראות בדרישת ור"ה עוד חוליה בטרנד מסוכן שעיקרו: העמקת שלטון הביורוקרטיה והחונטות הביורוקרטיות על חשבון נבחרי הציבור. במילים אחרות: הצגת הפוליטיקאים כמושחתים, שאינם ראויים לקבל החלטות מינהליות, מעצימה את כוחה של הביורוקרטיה. זה סוג של מהפכת קטיפה אבל היא בלתי מוסרית. העניין הוא שהיא משרתת היטב את האליטות הישנות ואת האג'נדות ממחנה מאוד מסוים.
הכותב הוא סוציולוג פוליטי