דמיינו לעצמכם שסוכן מכירות חביב דופק על דלתכם ומציע לכם, בחינם לגמרי, משחק קופסה מדהים. הוא מסביר לכם במה מדובר, מגלה לכם את כל הטריקים ואתם כבר מדמיינים איך תבלו שעות שלמות עם בני המשפחה בבידור ביתי איכותי. רגע לפני שהוא הולך לדרכו, משאיר לכם הסוכן באגביות מסמך קצר שמסביר את התנאים לקבלת המשחק. אתם להוטים להתחיל כבר לשחק ואותו דף נעלם בהרי הניירת של הבית. אז מה אם כתוב שם שהסוכן יכול בכל רגע שיתחשק לו להתיישב בסלון ביתכם, להאזין לשיחות הטלפון שלכם, לחטט לכם במסרונים ולהציץ לכם בלוח השנה - שיבוא. אתם סומכים עליו. מה כבר יש לכם להסתיר?
הדיווחים על כך שה־NSA השתמש במשחק "אנגרי בירדס", כדי לרגל אחרי משתמשים, התקבלו על פי רוב בצורה משעשעת. המחשבה על כך שמיטב המרגלים האמריקנים מקבלים מידע ממשחק שכל ייעודו הוא להטיס את הציפורים הזועמות אל תוך החזרזירים השובבים, אכן מעלה חיוך. מה הם כבר יגלו, כמה פעמים ניסינו לעבור שלב עם שלושה כוכבים? אז זהו, שלא. כולנו חייבים לדעת שכמעט כל אפליקציה שואבת מידע יקר ערך מהמכשיר שלנו - ובאישורנו המלא. זוכרים את המסמך של סוכן המכירות? בבואנו להוריד כל אפליקציה, אנו נדרשים לאשר את ההרשאות שהאפליקציה מבקשת כתנאי להתקנתה. עם יד על הלב, מי מאיתנו קורא את רשימת ההרשאות?
שימו לב אילו הרשאות דרושות להתקנת אחד ממשחקי "אנגרי בירדס": גישה רצופה למיקום המשתמש; מידע על מספרי הטלפון שאליהם אנו מתקשרים; גישה לחשבונות המייל שרשומים במכשיר ועוד. בהחלט מידע שמרגלים עשויים להשתמש בו. ומה לגבי פייסבוק? הרשימה מפחידה עוד יותר: אישור לחייג למספרי טלפון ללא התערבות המשתמש; גישה ללוח השנה ולפגישות שאוחסנו בו; גישה לרשימת אנשי הקשר וגישה להודעות ה־SMS.
בסופו של דבר, הכל מסתכם בעובדה אחת פשוטה: אנחנו מביעים אמון עיוור ומוחלט בענקיות הטכנולוגיה שלא יעשו שימוש לרעה במידע העצום שהן מקבלות מאיתנו. המחשבה שהחברות הללו סוחרות במידע שלנו עם גורמים מפוקפקים או עם סוכנויות ביון אינה מתקבלת על הדעת. סרטוני התדמית של החברות הללו גורמים לנו לחייך ולהיות בטוחים שאנחנו בידיים הכי טובות שיש. אף אחד מאיתנו לא מעז לדמיין שפיצוץ כדור שוקולד ב"קנדי קראש" עלול להסתיים בחוויה לא מתוקה כלל.
אנחנו רוצים להאמין שענקיות הטכנולוגיה משתמשות במידע שלנו כדי לייעל את שירותי הפרסום ולהציע לנו שירותים מותאמים אישית. אבל מי באמת יכול לדעת איזה שימוש נעשה במידע הזה? מי יכול להבטיח שלא יבוא יום שבו האקרים זדוניים יצליחו לפרוץ את מערכות האבטחה של אותן חברות ולשים את ידיהם על קודש הקודשים - המידע האמיתי על כל אחד ואחת מאיתנו: מספרי כרטיסי אשראי, הודעות אישיות, פגישות חשובות?
האם יקום יום אחד אדוארד סנאודן בגירסת גוגל ויגלה לעולם מה באמת נעשה עם המידע שלנו? עד שזה יקרה, אנחנו נמשיך לשים את מבטחנו בכל אפליקציה קיקיונית, אבל נקפיד להגיב בפליאה אם הרוגטקה של "אנגרי בירדס" תפגע גם בנו.
