"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ככל שהשואה מתרחקת, אין ליהודים מנוס ממנה

,עודכן

משלחת חסרת תקדים בהיקפה יוצאת היום לאושוויץ כדי לציין את יום השואה הבינלאומי. בשבוע שבו התפרסמו מכתביו של היינריך הימלר זהו מענה סמלי ראוי מטעמה של מדינת היהודים הריבונית. ההסבר העיקרי להתעניינות המחודשת בשואה מצוי בדו"ח על האנטישמיות שהציג אתמול נפתלי בנט. היא מצויה בקו עלייה. קצות הימין והשמאל הרחוקים זה מזה בכל עניין ועניין מוצאים להם מכנה תרבותי משותף רק בשנאת היהודים.

מדוע להתעלל בראשי קהילה יהודית השוקטת על שמריה באיטליה? ולרצות לדחוק את המשלחת הישראלית מגיא־המוות באושוויץ? ובכלל, מדוע שבה האנטישמיות ומרימה ראש בפולין, שהיא לב עולם ההשמדה של הימלר? והרי לא נותרו בה כמעט יהודים, אלא קומץ ועוד "נפולת של נמושות", כלשונו של יצחק רבין, שבחרו לרדת מן הארץ אשר הצילה אותם אל המדינה שעל אדמתה נטבחו כל בני משפחתם.

תעתועי האנטישמיות אינם פתורים. אפילו מי שמתווכח על הקשר הסיבתי בין הרחבת ההתנחלויות לבין האנטישמיות יודע בחדרי ליבו כי אין בכך ממש. בעולם הנוצרי והמוסלמי שונאים יהודים בלי סיבה, בין אם בנו ביתם בבית אל ובין אם לאו. הוויכוח בין ציפי לבני לנפתלי בנט שהתלקח אתמול בממשלה הוא ביטוי למחלוקת מדינית בסוגיית "שתי מדינות לשני עמים", והשנאה ליהודים לא תפחת כהוא זה אפילו יצמצמו את ריבונותם לגבולות תוכנית פיל מיולי 1937.

האנטישמיות עלתה מדרגה וחוזרת לעידן הקדם שואה, ואחד הסימנים המובהקים לכך הוא שעד כה התבטאה בעיקר בהכחשת השואה. עתה היא מתקיימת תוך כדי הזדהות עימה.

אפשר להבין מדוע בנסיבות אלה הימין הקיצוני בפולין אינו רוצה לראות יהודים ודגל כחול־לבן מעל משרפות אושוויץ. אבל מדוע השמאל הקיצוני בישראל - שאינו רוצה לדלג מעל כל אירוע במלחמת המגן של היהודים ב־48', ומתעקש להיצמד למה שהוא קורא "הנכבה" - מבקש לצמצם את ההזדהות עם 6 מיליונים שנרצחו באושוויץ ובמיידאנק ובטרבלינקה ובשאר סניפי הגיהינום עלי אדמות? מדוע הם מבקשים להצמיד את תפיסתם הפוליטית אל הפשע שלא היה כמותו בתולדות המין האנושי, ובתוך כך גם אל הזוועה אשר פקדה את העם הארמני בטורקיה ב־1915? רשע? שנאה עצמית? הן כל היסטוריון יודע כי מי שעברו משתכח, עתידו לוט בערפל.

אילו הייתי שמאלן קיצוני, הייתי מתייסר בחיבוטי נפש מדוע ההזדהות עם זכר סבתי וסבי שלא הכרתי מעולם ונרצחו בתופת הפולנית מפריעה לי במאבקי למען שתי מדינות לשני עמים, ואפילו בגבולות 67'. בפלנטה ההיא הרוצחים לא הבחינו בין מורד יהודי מהשומר הצעיר לבין מי שהיה מהתנועה הרוויזיוניסטית, וגם האנטישמים היום ברחבי אירופה ובארצות ערב אינם עושים הבחנה כזאת. ככל שהשואה מתרחקת בלוח השנה היא מתעצמת במאבק על הלב ועל הדעת, ואין ליהודים מנוס ממנה.

חושבים אחרת? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר