ישראל שידרה בסוף השבוע בכמה קולות באשר לסיכויי המשא ומתן עם הפלשתינים. אחרי שנפגש עם ג'ון קרי, אמר בנימין נתניהו כי היתה שיחה טובה והוסיף כי אינו מתכוון לעקור אפילו יישוב אחד. הפלשתינים עושים בדבריו שימוש תעמולתי, אבל שר החוץ האמריקני אינו נרגש. הוא יודע כי שום הצעה כזאת אינה עומדת על הפרק בעתיד הנראה לעין, ואילו כל הצהרה כזאת של ראש ממשלה ישראלי מעניקה לו דלק להמשיך בהידברות בלי לעורר מרבצם את המתנגדים מימין.
רק שהקולות אינם אחידים. ציפי לבני שידרה אתמול מדאבוס כי הכל כשורה. גם אם נשמע צליל של פסימיות בראיון של קרי עם רשת טלוויזיה אמריקנית, לא היה לכך כל זכר בנאומו בוועידה הכלכלית. הוא דיווח, לא חזה.
אבו מאזן הוסיף לקלחת המדינית את הלאווים המפורסמים שלו: לא להכרה בישראל כבמדינה יהודית ולא ויתור על זכות השיבה של צאצאי הפליטים הפלשתינים מ־48'. ממילא כל התבטאות כזאת מחזקת את התפיסה של משה (בוגי) יעלון כי הפלשתינים אינם מתכוונים לשלום ולתיקון היחסים עם מדינת היהודים, ולפיכך הוא ובני דורו לא יזכו לראותם מתגשמים בימיהם.
באורח נקודתי הוויכוח רחוק מן העניינים העיקריים של המשא ומתן. אפילו מהסוגיה היותר מוגדרת מי יישאר בבקעת הירדן ומי ינהל אותה, ולכמה זמן. קרי רוצה להאריך את השיחות בשנה, וישראל בוודאי תיאות, אבל אינה רוצה לשלם את המחיר. היא חשה כי שחרור 104 אסירים ביטחוניים הוא תשלום המכיל גם את הארכת השיחות, לא רק את הסיבוב הראשון, ועל כך המחלוקת.
אם בסופו של דבר יעמדו הצדדים על דעתם ולא ייאותו להתפשר כהוא זה, ייתכן שקרי ייאלץ להסתפק במזער שבמזער: פרסום מסגרת למשא ומתן המכיל את העמדות האמריקניות המאוזנות, בלי לבקש התייחסות מהצדדים לתוכנן, ובלבד שלא יקומו ויסתלקו משולחן המשא ומתן. פתרון כזה הוא מעט מאוד בעיני כל הצדדים, ובעצם מתיר להמשיך במשא ומתן בלי קבלת התחייבויות מראש מהסוג שהצדדים קיבלו עליהם לפני כשישה חודשים.
איש אינו יודע אם העמדות התקיפות של הצדדים הן מהלך אחרון לפני הסכם, או שבשלב הנוכחי אין מנוס ממשבר. אי אפשר להתעלם אפילו מנימת הפסימיות של קרי בראיון טלוויזיוני, שאמנם כיסה עליה לאחר מכן בנאומו בוועידה, אבל כל המעורבים במשא ומתן מכירים את הצל שהטיל.
אם יגיעו מים עד נפש לקראת סוף אפריל - תיוותר האפשרות הריאלית של הסכם בין ישראל לבין ארה"ב ואירופה (והליגה הערבית?) על הסדר ביניים, שיקבל הכרה בינלאומית תמורת נסיגה חלקית בלי לפנות יישובים ובלי חתימה פלשתינית.
נתניהו התבטא כי במזה"ת רוקדים טנגו בשלושה, לא בזוג. אך רק כשחותרים להסדר שלום מלא. להסכם ביניים מספיקים שניים - ישראל והמערב הדמוקרטי, על שותפיו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
