קסם האיחוד: תנו לנו פנטזיה
כמעט בכל שיחת סלון על טלוויזיה נשמעת אנחה שמלווה במשפט: "פעם היו תוכניות יותר טובות", אף על פי שהקביעה הזאת לא נכונה. פעם היו תוכניות טלוויזיה איומות, הן פשוט לא החזיקו מעמד. בטלוויזיה, כמו בהרבה תחומים בחיים, בסוף הטובים מנצחים. צוחק מי שנשאר אחרון. צוחק מי שהבדיחה שלו עדיין מצחיקה. "סיינפלד" מצחיקה עד היום. הספיקה תמונה אחת, אמיתית או לא, של ג'ורג' וג'רי על רקע המסעדה המיתולוגית, כדי להבעיר את הדמיון. יהיה איחוד?
יש משהו באיחודים כאלה שהוא הדבר הקרוב ביותר לנסיעה בזמן. סיינפלד והחברים שלו יכולים לנעוץ בנו את מחט הילדוּת ולהעניק תחושה של צעירים לנצח. לא רק "סיינפלד", גם איחודים אחרים מרגשים אותנו. ממונטי פייתון ועד כוורת. לא תמיד מהסיבות הנכונות. היו לא מעט סיטואציות שבהן ישבנו עם חברים וראינו שידורים חוזרים של "נשואים פלוס" או של "הקומדי סטור" ולא האמנו שפעם זה הצחיק אותנו. למרות זאת, חזרה של התוכניות האלה תעורר גל נוסטלגיה. בכל פעם שמוני מושונוב, אבי קושניר ושלמה בראבא נפגשים ברחוב, הם ייתקלו בשאלה: "יש מצב לאיחוד של 'זהו זה'?"
את האמנים עצמם, אגב, זה מאוד מלחיץ. הם יודעים שאי אפשר באמת לנסוע בזמן. יש דברים שנגמרים וצריך להשלים עם זה. הקהל לא מוכן להשלים, גם במקרים באמת בלתי אפשריים כמו איחוד של "הגשש החיוור". שייקה לוי סיפר באחד הראיונות על הצעות מופרעות שהגיעו ממפיקים על אפשרות לעשות מופע חדש של "הגשש החיוור", תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעובדה הכואבת שישראל פוליאקוב הלך לעולמו. בעולם מצאו פתרון גם למצבים כאלה. הראפר טופאק "הופיע" בעזרת הולוגרמה על הבמות, אבל זה לא עבד.
זה גם לא יעבוד. ג'רי סיינפלד מבין את זה גם בלי שאף אחד ממשתתפי התוכנית יחזיר את נשמתו לבורא. הוא המשיך קדימה. השאיר את המאסטר פיס, היצירה המושלמת שלו "סיינפלד", והניח לה. על הדרך הוא ויתר על סכומי כסף בלתי נתפסים. אבל חוץ ממהלכים נקודתיים, חד־פעמיים, הוא לא נכנע, לפחות בינתיים, ללחץ הקהל. אותו לחץ גם יכול להגיע אליו מהכיוון השני. ממרומי המיתוס הזה, לנסות עכשיו לעשות את אותו קסם. זה כמעט בלתי אפשרי. הציפייה מפחידה גם את הגדולים ביותר. עובדה שכמעט כל אחת מהסדרות האישיות שעשו משתתפים אחרים לא ממש הצליחה, אם בכלל. מה שמוזר הוא שכל הדיבורים האלה היו יכולים בעצמם להיות פרק אופייני ב"סיינפלד". ג'רי וג'ורג' בסך הכל עברו ליד המסעדה ומבחינת הקהל, זאת היתה הצהרה.
הדיבורים על אם תהיה תוכנית או לא תהיה תוכנית, "דיס איז דה שואו", זאת הסידרה. גם אם עכשיו ג'רי סיינפלד ייצא בהצהרה חד־משמעית שלעולם לא יהיה המשך לסידרה ואין מה לדבר על איחוד, זה עדיין לא ישכנע אותנו שבאמת מדובר בסוף פסוק. אפשר רק לדמיין איך במסיבת העיתונאים מישהו ישאל את סיינפלד: "אז על מה דיברתם ליד המסעדה?" וסיינפלד יענה: "דיברנו על שום דבר". נו, זה בדיוק מה שקרע אותנו מצחוק. עצם המפגש, זה מספיק.
