תמיד חד והחלטי, וברק בעיניו

שעות רבות העברתי עם אריק, ותמיד הוקסמתי מהנימה שבה ניהל משברים.

פגשתי אותו כשהייתי קצין צעיר בצנחנים ואחר כך עוד בתחנות שונות בחייו ובחיי, ותמיד ראיתי אותו חד ומדויק, ממוקד בערכים ובצרכים, הברק תמיד בעיניו ודיבורו חד ותכליתי - ופה ושם מתובל בדיחות קצרות.

בהמשך, כאשר הייתי רמטכ"ל, היו השיחות בינינו קצרות וענייניות, כאלה שדרשו רק תשובה של "כן" או "לא". בלי "ברברת" בקשר - בכל קשר.

אני זוכר את שיחת הטלפון ערב פסח תשס"ב, כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על הפיגוע במלון פארק בנתניה, שבו נרצחו 32 אנשים ונפצעו עשרות. הייתי בארוחת ליל הסדר המסורתית עם חיילים בודדים בתל אביב, ובין פיסות המידע שזרמו באמצעות הביפרים נכנסה גם שיחת טלפון מראש הממשלה. אריק שאל: "מה אתה חושב שצריך לעשות?" אמרתי לו שאחרי רצף של פיגועים רצחניים אין ברירה ומוכרחים להיכנס לערים בגדה ולחסל את הטרור. אריק הקשיב, וברור היה לי שמהצד השני של הקו הוא מבין היטב את המשמעויות ויודע בדיוק על מה מדובר. 50 שנה קודם לכן הוא עצמו נקרא אל הדגל כדי לעצור ולחסל את אותה שטנה, וכך פתח 20 שנה של שירות צבאי אינטנסיבי, ובכל זאת הוא שאל "מה זה אומר". אמרתי: "מילואים". הוא שאל: "גייסתם כבר?". השבתי שעדיין לא ומחר נביא את זה לאישור, ואז ביקש לדעת כמה זמן יכול לקחת מבצע כזה. עניתי לו שכמה שבועות או חודשים. אריק סיים את השיחה במילים: "בסדר, זה נראה לי. תציגו לי את כל המשמעויות, נעשה מה שצריך, ככה אי אפשר להמשיך". למעשה, ברגע הזה הבנתי ששיחת הטלפון הזאת היתה הניצרה ששיחררנו בדרך למבצע "חומת מגן".

באותו רגע, כאשר שמחתו של ערב חג החירות הופרה במכה כל כך כואבת, ראיתי את גדולתו של אריק כמנהיג נחרץ, שלא מתמהמה בנטילת החלטות; ששואל שאלות, אף שהתשובות ברורות לו; שיודע בדיוק מה צריך לעשות, ובכל זאת מקשיב לבעלי התפקידים ונותן להם מרחב לפעול.

היה לי ברור כמה הגיבוי שלו נדיר, וכמה הוא סומך עלינו, אבל ברגע הזה שוב ראיתי לנגד עיניי את אריק של 101 והצנחנים - בדיוק כפי שסיפרו עליו חבריו ופקודיו - קורא לכולנו: "אחריי".