איש של החלטות, איש של ביצוע

את קולו של אריק שמעתי לראשונה במלחמת יום הכיפורים, כשהתקדמנו לעבר איסמאעיליה ממערב לתעלת סואץ. הייתי אז לוחם בסיירת מטכ"ל. כוח של הסיירת חונה ליד מיפקדת "אוגדת שרון", ממתין למשימות, חוטף ארטילריה מצרית שגובה נפגעים מכוחותינו.

אריק הורה למפקד הכוח, מוקי בצר, להגיע לפאתי איסמאעיליה ולהתארגן לכיבושה. פטריות עשן גדולות בישרו כי המצרים פוצצו את הגשרים שעל תעלת המים המתוקים. דיווחנו לאריק כי נתקשה להתקדם בהיעדר הגשרים. קולו החם, החד והשלו של אריק בקע ממכשיר הקשר בנגמ"ש:

"החבר'ה שלך, מוקי, יודעים לשחות, ואני משוכנע שפיצוץ הגשרים לא יעכב את ההתקדמות".

לימים זכיתי לעבוד תחתיו בהיותו ראש הממשלה ובהיותי ראש השב"כ. תחת מתקפת טרור נוראה נחשפתי ליכולת המנהיגות שלו, כמו גם להיותו אמן בקריאת מצבים קשים במיוחד והפיכתם להזדמנויות. כך, למשל, לא אחת הבעתי בפני אריק את עמדתי, שלפיה יש לפנות בכוח את הרשות הפלשתינית מירושלים. בעקבות פיגועי הטרור בדולפינריום בתל אביב ובמסעדת "סבארו" בירושלים, אימץ אריק את עמדתי. מנהיגי הרשות גורשו מהאוריינט האוס, וכך היה גורל אנשיהם ונכסיהם במקומות אחרים בירושלים, כולל הר הבית. בכך הסב אריק לרשות הפלשתינית נזק עצום.

אריק היה איש של החלטות וביצוע. מסורת היתה לנו: כאשר היינו חלוקים בסוגיות משמעותיות, ניהלנו דיון מעמיק בסופי שבוע, בביתו שבחוות שקמים, הסמוכה לביתי באשקלון. כך גיבשנו החלטה משותפת בעניין הגדר - שאריק התנגד לה תחילה, אולם השתכנע בנחיצותה ככל שהפיגועים נמשכו.

כשהקמת הגדר התנהלה בעצלתיים, הצעתי לו לסייר כדי להיווכח כי רק דחפור אחד פועל בשטח. בתום הסיור התקשר אלי ובעקיצה האופיינית אמר: "זו הפעם הראשונה שאני מקבל מראש השב"כ מידע לא מדויק. בשטח לא היה אפילו דחפור אחד". למחרת עלו לשטח עשרות כלי עבודה והגדר החלה לקרום עור וגידים. כך גם היה כאשר הואט קצב הסיכולים הממוקדים כנגד רב־מחבלים. בשיחותינו בחווה הדגשתי בפני אריק כי חייבים להשתמש בכלים ובמערכות שבאותה עת נשמרו לפעולה רק לעת מלחמה נגד צבאות אויב. כשהדבר נודע לאריק, הוא הניף את ידיו העצומות והנחית מכה אדירה על השולחן, והבהיר: "עכשיו זו המלחמה!". הכלים נכנסו לפעולה ושינו משמעותית את פני הלחימה.

אהבתו ללוחמים לא ידעה גבולות. הוא נהג להקשיב להם שעות רבות ועיניו ברקו כאשר סיפרו על פעילות מבצעית מיוחדת. כתלמיד תיכון קראתי על אריק מפקד ה־101 והצנחנים. 35 שנה מאוחר יותר, כראש השב"כ, פגשתי באריק המנהיג הביטחוני והפוליטי, המדינאי. בשלהי 2005 הוא הראה לי את הארץ הפוליטית המובטחת. שבועיים לאחר מכן שקע בתרדמת. החמצתי הזדמנות לעבוד לצידו של מנהיג מדור הנפילים, איש ענק. הפסדנו מנהיג.