התוכנית של קרי נתונה לשינויים
אין עדיין תוכנית אמריקנית מפורטת להסכם מסגרת ישראלי־פלשתיני. בשלב הנוכחי היא פריכה, נזילה, וככזאת היא נתונה לשינויים ניכרים. כיצד התחלפו בתוכנית האמצעים הטכנולוגיים של ארה"ב בחיילים ישראלים לאורך הירדן, ושוב הפכו לכוחות בינלאומיים וטרם נשמעה המילה האחרונה?
כאשר סאיב עריקאת הכריז אתמול כי בקעת הירדן פלשתינית, הוא השיב למלך עבדאללה כי בניגוד לירדן, רוצה רמאללה להציב את אנשיה במקום, ואילו עמאן מעדיפה שיהיו אשר יהיו - ובלבד שלא אנשיו של אבו מאזן.
גם כאשר שר הביטחון משה (בוגי) יעלון מכריז כי הוא מעדיף חרם אירופי כואב על פני ירי רקטות לעבר נמל התעופה בן־גוריון הוא אינו פונה לעולם, אלא מקיים דיאלוג סמוי עם בנימין נתניהו ואחרים בקואליציה.
הדעות חלוקות. ציפי לבני וצחי הנגבי צוטטו בעקיפין כמי שסבורים כי נתניהו בדרך להסדר מסגרת תמורת הארכת משך השיחות. הימין בליכוד העריך כי עלה בידו "לסנדל" את ראש הממשלה כדי לנהל מדיניות שעיקרה הוא להרוויח זמן עד לחילופי השלטון בארה"ב. יעלון הוא איש מפתח בסוגיה זו. הוא החליף את אהוד ברק ו/או דן מרידור ו/או בני בגין בממשלה הקודמת.
אם פניו של נתניהו להסדר, הוא צריך את יעלון. צמידותם אינה מבטיחה שיש בכוחם להגיע להבנות עם ארה"ב. אך נתק ביניהם מבטל כליל אפשרות כזאת. יש שלושה מוקדי התעניינות בממשלה - ציפי לבני, יאיר לפיד ונפתלי בנט - אבל קודמת להם ההבנה הזוגית בציר נתניהו־יעלון, או היעדרה.
חרדת חוסר הבהירות חולצת משחקני השורה השנייה בפוליטיקה הקצנה. עריקאת דוחק באבו מאזן להיוואש מהמשא ומתן, וג'יבריל רג'וב טוען בנימה ספקנית כי מדי ארבע שנים מגיע ראש ממשלה חדש בישראל וייסורי המשא ומתן מתחדשים מנקודת ההתחלה - אבל זו אמירה מקבילה למהלך בכנסת, שם מתארגנים ח"כי הליכוד להרגיע את עצמם בהצעות חוק ובסיורים אל אזורי המחלוקת כבקעת הירדן.
הכל קורה בעת ובעונה אחת. ג'ון קרי מגיע למזרח התיכון עם טיוטה לא סופית להסדר מסגרת, ונתניהו מרגיע את הימין כי לא מדובר בוויתור ממשי, והבית היהודי נקלע בין אזהרות מפני המצב החדש לבין ניחום עצמי שכלום לא יקרה ואפשר להישאר בממשלה, ואין לפי שעה חדש בחזית המדינית. לא בדיוק, קרי נחוש ומתמיד וסוגר על שתי ההנהגות בירושלים וברמאללה.
לפי שעה ישראל עשתה כמה מחוות חד־צדדיות לפלשתינים, אבל הן עומעמו בהכרזות על הרחבת הבנייה בהתנחלויות, אף שבפועל מדובר באזורים אשר יישארו בידיה (גם בנט אינו מרגיש צורך להצמיד לשחרור האסירים הביטחוניים הכרזות בנייה, הן יכולות לבוא בנפרד).
מצד אחר, לא ניכרת כל תזוזה בצד הפלשתיני. אפילו לא אוושה. נכון לעכשיו ישראל מבטאה "כן" ו"לא", הפלשתינים "לא" ו"לא".
