לבטל השתתפות החולים
ועדת הסל הודיעה על המלצותיה בתום דיונים ארוכים, שבהם היה עליה להחליט אילו מכ־600 התרופות בעלות של כ־2 מיליארד שקלים ייכנסו לסל, שתוקצב בכ־300 מיליון ש' בלבד. ואכן, 83 תרופות חדשות וחיוניות יינתנו לכ־115 אלף חולים.
לפי נתונים אלה, ברור שיש עשרות תרופות חיוניות שלא נכנסו לסל וחולים רבים - שוב, רק אלה שיש להם משאבים כספיים, ימשיכו לשלם מכיסם עבור תרופות אלה. הפתרון לכך צריך להיות הגדלה משמעותית קבועה של תקציב התרופות החדשות בסל לפחות לכ־500 מיליון שקלים בכל שנה. זו יכולה וצריכה להיות החלטה ראויה וחשובה של הממשלה ושל העומד בראשה.
ואולם הבעיה המרכזית בסל שירותי הבריאות היא העובדה שבכל שנה יש אלפי חולים שלא מקבלים תרופות שהן חיוניות מאוד למצבם הרפואי וזאת אף שתרופות אלה כלולות בסל. כלומר המדינה מעבירה לקופות החולים תקציבים ספציפיים עבור תרופות אלה, והחוק מחייב את הקופות לספק אותן לחולים. לפי נתוני משרד הבריאות, כ־10,000 חולים בשנה מתלוננים על תופעה זו ולפי הערכת משרד הבריאות יש עוד עשרות אלפי חולים שסובלים מאותה תופעה, אבל לא מעזים להתלונן נגד קופת החולים שבה הם חברים.
מחסום נוסף שעומד בפני החולים בקבלת תרופות חיוניות בסל הוא ההשתתפות העצמית שגובות קופות החולים עבור הנפקת התרופות שבסל. גבייה זו מותרת לקופות לפי החוק, אבל לפי סקרים ומידע ממערכת הבריאות - חלק מהחולים (בעיקר החולים הכרוניים העניים) מוותרים על תרופות אלה בגלל עלות הרכישה שלהן והדבר אף עלול לעלות לחולים אלה בחייהם. על הנהלת משרד הבריאות להגביר באופן משמעותי ונחרץ את הפיקוח על קופות החולים בנושא מתן התרופות בסל ולהביא להקטנה (עד כדי ביטול) ההשתתפות הכספית שנדרשת מהחולים. פעולות אלה חשובות לעיתים עוד יותר מהכנסת עוד תרופות חדשות לסל.