העולם הערבי, בעיקר זה האיסלאמי הקיצוני, מנצל עד תום את חולשת הדינמיקה הפוליטית המערבית. כמעט כל מנהיגי העולם המערבי בוחרים להתחמק מלקבל החלטות נחושות להילחם בתופעה האיסלאמית הקיצונית, המאיימת על העולם החופשי. החשש של מנהיגי המערב מהפסד פוליטי פנימי בטווח הזמן המיידי מונע מהם מלהשתמש באומץ הלב המנהיגותי כדי ליצור מציאות של שיגרת חיים נורמלית לטווח הארוך.
ישראל נמצאת בעין הסערה האיסלאמית, מוקפת מדינות ערביות שעוברות מהפכות ומלחמות פנימיות וארגוני טרור, שתרים ללא הרף אחר קרקע פורייה לקבוע בה את משכנם ולהוציא ממנה פיגועים נגד היהודים, אויבי האיסלאם. לא זו בלבד, אלא שבד בבד, אותם מנהיגים מערביים, מתוך חשש להידרדרות איסלאמית אצלם בבית, לוחצים על ישראל להימנע מלהפעיל את מלוא עוצמתה הצבאית והמדינית, הנדרשת להגן על תושביה ועל גבולותיה. כך נולדה לה "מערכה לשם הרתעה", שפירושה כי אחת לכמה שנים, או במקרה הגרוע חודשים, תיאלץ ישראל לקיים מערכה צבאית מחודשת.
אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכה בין מערכות. זו תקופה שמאפיינת ומשקפת תמונת מצב של מדינה שנאלצת לנהל מערכות לשם הרתעה במקום מערכות לשם הכרעה. מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן - כולן מערכות שנועדו להעצים את יכולת ההרתעה של מדינת ישראל, לא להכריע את האויב. המשמעויות המיידיות הנובעות מכך הן הצורך לשמר את ההרתעה מייד בתום המבצע ולבחון את תגובותיו של האויב. חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום לא חיכו זמן רב. הם השקיעו את כל מרצם ברכש ובפיתוח רקטות ארוכות טווח, וכן בבניית ערים שלמות תת־קרקעיות ומנהרות שיובילו מחבלים לעורפו של הצבא הערוך על קו הגבול, ואף לתוך יישובים ישראליים בעוטף עזה.
לשיטתי, בעקבות ירי הצלף שהרג ישראלי שעבד על הגדר, היה מקום להפציץ את בתיהם של איסמעיל הנייה וחבר מרעיו כדי להבהיר בשפת הכוח כי אנחנו מתכוונים להגן על עצמנו בכל דרך. נכון, פעולה שכזו טומנת בחובה פוטנציאל התלקחות אזורי, ואולי אף יותר מכך, אך אני רואה בפעולה קיצונית שכזו הזדמנות להכריע את חמאס ולהרחיק את מועד המערכה הבאה, ואולי אפילו להביא את חמאס להכרה כי בדרך הכוח לא ישיג דבר וחצי דבר לעם הפלשתיני בעזה. מאחר שלא השכלנו ללמוד מהמצרים איך לטפל בטרור החמאסי ולא הצלחנו לשמר הרתעה, המערכה הבאה בפתח.
מאה אירועי טרור, ואף יותר מזה, בכל חודש, המתעצמים בהיקפם ובתעוזתם ביו"ש, הם הוכחה חד־משמעית לכך שגם אם נבחר בדרך הפיוס והפשרה, עדיין תמשיך להתקיים בשטח מוטיבציה אידיאולוגית קיצונית המערערת על זכותנו לחיות כאן. הרשות הפלשתינית, המקיימת איתנו מו"מ לדו־קיום, לא מסוגלת ולדעתי גם לא רוצה להתמודד עם הקיצוניים שבקרבה. אם כך, לא נותרה לנו ברירה אלא להשלים את מלאכת הכרעת הטרור גם ביו"ש. מנהיגי המערב, הלוחצים עלינו להמשיך לוותר ולשלם מחיר חיים כבד מנשוא, חייבים להבין כי חיזוק ישראל במאבקה נגד הטרור הוא חלק מאסטרטגיה כלל־מערבית ללחימה בטרור, לטובת כולנו.
הכותב הוא ראש מטה פיקוד דרום לשעבר