1 מעוללות הדיון התקשורתי השבוע. אינני מתנגד לפרסום כל ידיעה בעלת ערך, לבטח כזאת הקשורה בראש הממשלה. ביקורת על הממשלה והעומד בראשה נמצאת בחשיבות עליונה. אני בעד חופש המידע והנגשתו לכל. אני סבור שראוי לפרסם באתר קבוע את הוצאות ראש הממשלה (ושל הנשיא ונבחרים נוספים). שקוף. ישפוט הציבור ויידע. זה יְיַתֵר את הצורך ב"חשיפה" ושאר הדרמות שהיו לזרא.
הביקורת היא על האמפליפיקציה, ניפוח עניינים שוליים לכותרות ראשיות. עם כל הכבוד, לא מדובר במעטפות כסף שקיבל אולמרט ולא באונס שהורשע בו משה קצב, לא בהטרדה מינית שהורשע בה חיים רמון, ואף לא בשלמונים של דרעי. אז חשבון המים מוגזם. נא לבדוק מי האחראי לכך ומה שצריך להחזיר, יוחזר. רוצים להתווכח על הנרות הריחניים? בסדר. גלידה? בבקשה. במדור הרכילות. עמוד 17 למטה. אין פה כותרת ראשית, ושאיש לא יבלבל אתכם. נתניהו לא השאיר ברז פתוח.
הפרסום השבוע היה כה שקוף, שלא נותר אלא לגחך מול הצדקנות והזעם הקדוש שהפגינו עיתונאים מוּעדים. "אתה כותב נאומים לנתניהו?", שאלה אותי אורלי וילנאי בראיון, לאחר שסירבה להאמין שיש בעולם מישהו החושב שהזעם שלה מגוחך. "לא", השבתי, "מעולם לא כתבתי לו דבר". וילנאי הניחה שיש מניעים סמויים מאחורי עמדתי. ממש לא סמויים. אשמח להתווכח עניינית על כל נושא, אבל הפתולוגיה העונתית ביחס להוצאות נתניהו הפכה מזמן לפארסה, וכך ראוי להתייחס אליה.
מכל מקום, דווקא השאלה של וילנאי מוכיחה את לוז טענתי - שניפוח הידיעה נובע ממניעים פוליטיים. שמה של וילנאי הועלה לא אחת לפני הבחירות כמועמדת פוטנציאלית למפלגת העבודה. דעותיה המדיניות והחברתיות גלויות. השוו את הסיקור המנופח עם חוסר העניין ביחס להוצאות של שמעון פרס בבית הנשיא ותקבלו פירוש רש"י לסיפור.
אגב, גם הוצאותיו של פרס, מבחינתי, אינן ראויות לכותרת ראשית. לעומת זאת, חשוב לדבר על חתרנותו נגד מדיניות הממשלה ופעילותו למען אובאמה. בכל מקרה, מבקר המדינה עומד לפרסם בקרוב דו"ח בנושא. חכו לכותרות ראשיות.
2 אבל הנה מניע שממש לא דובר בו - מי פירסם את דו"ח ההוצאות? התנועה לחופש המידע. כפי שאמרתי, אני בעד שקיפות מירבית ונגישות לכמה שיותר מידע על נבחרי הציבור. לא בזה העניין.
מתברר שהעמותה לחופש המידע מקבלת תמיכה כספית גדולה מהקרן החדשה לישראל. ב־2008 תרמה הקרן לעמותה 221,234 שקלים, ב־2009: 708,777, ב־2010: 375,890 וב־2011: 92,406 שקלים. סה"כ: 1,398,307 שקלים. על השנתיים האחרונות לא פורסם עדיין דו"ח, אבל בישיבה שהתקיימה ב־10 ביולי 2013 אמרה מנכ"לית התנועה, אלונה וינוגרד (לשעבר, עובדת של הקרן החדשה): "הקרן החדשה תומכת בנו מהקמתנו, והשנה זו התרומה הגדולה ביותר שקיבלנו". בינואר דיווחה התנועה שהקרן החדשה לישראל תרמה 2,000 דולר למימון סרט תדמית. מדובר אפוא בקשר הדדי ובתמיכה של מיליונים (המסמכים גלויים באתר התנועה).
לקרן יש סדר יום פוליטי שמאלי מובהק. בליל ניצחונו של אהוד ברק בבחירות 99', כתב מנכ"ל הקרן דאז, אליעזר יערי, בדואר פנימי: "אמש התרחש דבר גדול בישראל; החברה הישראלית... הצליחה... לסלק מהשלטון קואליציה ביזארית שגילמה סטגנציה פוליטית, הידרדרות מוסרית וקלריקליות דתית וחברתית; ולהעניק לחברה הישראלית הזדמנות שנייה... בעקבות הבחירות, יכול כל אחד מאתנו... להרגיש סיפוק... אי אפשר להסתכל על מה שקרה ולא לראות את טביעות האצבעות הברורות והאמיצות של הקרן החדשה לישראל ושל 'שתיל' (הזרוע הביצועית של הקרן; ד"א)... היום הוא יום גדול לישראל; הוכחנו ששינוי חברתי יכול להפיל שלטון פוליטי. במשך השנים, הקרן טיפחה ועמדה מאחורי אותו פוטנציאל, שהתפרץ בן לילה כמו הר געש... אנו הקרן החדשה לישראל ויש ביכולתנו להיות כוח חשוב ביצירתה של ישראל חדשה". יותר ברור מזה?
זה שנים מקדמת הקרן את רעיון מדינת כל אזרחיה ופעילה מאוד במיזמים שנויים במחלוקת פוליטית. עמותות שמאל ועמותות ערביות, שחלקן אנטי ציוניות ואנטי ישראליות במופגן, מקבלות דרך קבע מהקרן הדרכה ותמיכה כספית גדולה. היכנסו לאתר NGO-Monitor ותקבלו את רשימת הארגונים הגדולה המבקשת לפרק אותנו לדעת מבחינה לאומית ויהודית - חלק ניכר ממנה נתמך בידי הקרן החדשה לישראל (וגם כסף אירופי. אלא מה?).
בתנועה לחופש המידע חברים עיתונאים ותחקירנים ידועים. יו"ר התנועה הוא רביב דרוקר. מה יקרה כשיצטרכו לבקר את הנזקים שגורמת הקרן החדשה למעמדה של ישראל בעולם, לשינוי זהותה של המדינה - האם לא יעמדו בניגוד עניינים? המנכ"לית אלונה וינוגרד כתבה לי ש"הקרן אינה מעורבת בבקשות שיוצאות או בעתירות שמוגשות. היא לא מקבלת מראש או בדיעבד את רשימת הבקשות. רק דוגמאות כשאנו מגישים דו"ח שנתי". נו, מתברר שהקרן מרוצה מהדוגמאות. ומה על העיתונאים החברים בעמותה? הם לא עושים חשבון לקרן?
3 מה אני שואל? לפני כשלוש שנים שידר דרוקר בתוכניתו "המקור" תחקיר של אבי עמית על תנועת הסטודנטים "אם תרצו". התנועה נכנסה לתודעה הציבורית כשיצאה במסע פרסום נגד הקרן החדשה. "אם תרצו" חשפה את הקשר בין הארגונים שהקרן תומכת בהם לבין דו"ח גולדסטון שהוציא דיבת ישראל (ודיבת צה"ל) רעה בעולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה.
חלק ניכר מהמידע (החד־צדדי) שגולדסטון הסתמך עליו בדו"ח (מאז הוא חזר בו), ושעורר גל אנטישמיות בעולם, הגיע מארגונים שפעלו בחסות הקרן. הסערה הציבורית שהתעוררה חשפה את המניעים הפוליטיים והאידיאולוגיים הברורים של הקרן, שעד אז פעלה במסווה פילנתרופי תמים. מאז, הקרן החדשה כמרקחה. שלוחיה ושותפיה ומוטביה יוצאים מגדרם להשמיץ את "אם תרצו" באלף ואחת צורות.
והנה, בתחקיר (השלילי) ששידר דרוקר לא הוזכרה הקרן החדשה ולוּ במילה אחת! הוזכרו שלושה מאבקים אחרים של "אם תרצו" שנעשו בעקבות הדבר העיקרי - המאבק מול הקרן החדשה. אה, הוזכר נתניהו (כמובן) וכביכול "קשריו האפלים" עם "אם תרצו" . אבל שום מילה על הקרן. מעניין. מטריד. ושום גילוי נאות מצד מגיש התוכנית, שהוא קשור לקרן החדשה.
אז האם יש קשר בין ה"חשיפה" של התנועה לחופש המידע לבין סדר היום הפוליטי של הקרן לישראל חדשה? לא יכול להיות. הם הרי עיתונאים מקצועיים.
