מסיבת העיתונאים ביום חמישי, שבה הוכרזה מהפכת החינוך, היתה אחד האירועים המרגשים שנכחתי בהם אי פעם. זה היה הריון ארוך, סיזיפי ומעייף בן חמש שנים וחצי של מאבק, אך באופן מדהים הלידה עצמה היתה מדהימה. כששר החינוך דיבר על הארכת הלימודים מצאתי עצמי דומעת מהתרגשות. שמעתי שם שיח אחר, חינוכי, איכותי. שמעתי שם מערכת חינוך שהחליטה לקחת בידיים את האחריות שלה על חינוך ילדינו. אחרי שנים שבהן דיברנו בלי סוף על החלום הגדול שלנו - איזון בין חופשות הילדים וההורים - הוא פתאום מתגשם, מעל ומעבר לציפיותינו.
מאז קום המדינה מערכת החינוך אמנם קראה לעצמה מערכת "חינוך", אך היתה למעשה מערכת "לימוד" בכך שנהגה לקבל אחריות על ימי הלימודים בלבד, ולא היה שום קשר בין מערכת החינוך לבין התלמידים בשעה שאין לימודים פורמליים. אולי זו הסיבה שבשנים האחרונות הטיחו בנו, ההורים, כל כך הרבה פעמים את המשפט "המורים הם לא בייביסיטר". נכון, הם לא. הם חלק ממערכת החינוך, והחינוך, מה לעשות, לא מתרחש רק במשך 220 ימי הלימודים בשנה. לפעמים החינוך המשמעותי ביותר מתרחש דווקא בזמן שהילדים לא נמצאים במסגרת הפורמלית הרגילה, הקבועה ולעיתים המקובעת.
וזה בדיוק המהפך ששר החינוך, בשיתוף שר האוצר ושר הרווחה, עשו. הם לקחו את החינוך צעד אחד קדימה. הם הבינו שאחריות המדינה על החינוך מתרחשת מסביב לשעון, בלי הפסקה, ובגיל צעיר של הילדים. הם עשו שידוד מערכות וגורמים למהפך לקרות. לא באמצעות הצהרות סרק פומפוזיות אלא באמצעות הקצאת משאבים ותקציבי ענק, כדי להראות לנו שזהו סדר העדיפויות הנכון והראוי.
אפשר כמובן להשמיץ ולומר שמדובר בקייטנה מסובסדת וגם לקטר על כך שההורים מתבקשים לשלם. אבל אפשר להוריד לרגע את המשקפיים הציניים, ולראות איך המדינה, בפעם הראשונה אולי, רואה את ילדינו מסתובבים אבודים במהלך החופשות, וסוף סוף לוקחת אחריות אמיתית על החינוך. כמובן, אין מכאן שום התנערות מאחריות ההורים לחינוך. מי שחושב שההורים לא רוצים לשהות עם הילדים כנראה מעולם לא היה הורה, או מעולם לא היה עובד שכיר (שאינו מורה) שהוא גם הורה לילדים.
התוכנית הזו היא בשורה חשובה ברמה הכלכלית, ברמה החינוכית וברמה המהותית, והיא גם ההתחלה. יש להחיל אותה גם על שאר השנה, שבה קיימים כמעט עוד חודשיים של חופש. אנחנו ב"הורים עובדים לשינוי" נמשיך להיאבק על זכותנו להיות עם ילדינו, על הורות מלאה יותר ועל מערכת חינוך איכותית ומקיפה. אחרי שמאבקנו הוכתר בהצלחה, אנו יודעים שאפשר לקטר ואפשר לעשות. אנחנו בחרנו לעשות, והנה, החלומות שלנו קרמו עור וגידים והפכו למציאות.
