במאמרו "זהירות, קונספציה" הכריז ירון לונדון ("ידיעות אחרונות", 18.11.13) שהדיון הציבורי בעניין הפצצה האיראנית "מאכזב בדלותו". לונדון קבל שפוליטיקאים ועיתונאים נגררו אחרי עמדת נתניהו, ולא שאלו שאלות קשות בעניין הנחות היסוד שלו. הוא סיים בהבעת חשש ש"אנחנו משחזרים את הליקוי שהתגלם בקונספציה המפורסמת", בהתכוונו למציאות ערב מלחמת יום הכיפורים.
אכן, לאנשים חושבים אסור לקבל דברים כפשוטם, ועליהם לשאול שאלות נוקבות ולבחון הנחות יסוד לפני גיבוש דעה, קל וחומר לפני החלטות מסוכנות. יתר על כן, צעדים בכל תחום מחייבים הערכת סיכונים מוקדמת לפני החלטה על פעילות כלשהי, וגם בחינה מתמדת של הפעילות במהלך ביצועה.
במאמרו הציג לונדון שאלות מעניינות וחשובות לגבי הפצצה האיראנית. יש לקוות כי מקבלי ההחלטות בירושלים שקלו, שוקלים וישקלו שאלות אלה. אבל הפוסל - במומו פוסל. היכן נמצא לונדון עצמו - והדומים לו - בכל הקשור לפצצה הפלשתינית, שהיא קרובה ומוחשית הרבה יותר? איפה היו הוא עצמו - והדומים לו - בכל הקשור ל"תהליך השלום" ומדוע נמנה עם פוליטיקאים ועיתונאים שנגררו אחרי אנשי אוסלו, שהונו והכשילו ראש ממשלה ועם שלם, וששיווקו "שלום" על סמך הנחות יסוד שגויות? מדוע נמנה עם עדר התקשורת המקדש את ההונאה הנמשכת כבר 20 שנה ואת הקישור השקרי בין שלום למדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית, בשעה ששני אלה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת? הן גם מי שתמך ב"תהליך השלום" בראשיתו חייב להבחין בכך שכל הנחות היסוד קרסו.
בשבוע שעבר התפרסם גם מאמר של דן מרגלית תחת הכותרת "הכי קרוב שאפשר לנאציזם" ("ישראל היום", 21.11.13), שבו התייחס לדבריו הנבזיים של מנהיג איראן חמינאי כלפי היהודים. לחיזוק דבריו ציטט את ניצול השואה וחוקר השואה הפרופסור שאול פרידלנדר, כדי לבחון "מדוע לא הסתפקו הנאצים בתיאור היהודי כאדם נחות, נבל, רשע, חורש רע, איש זדון?"
מרגלית תומך למעשה במדיניות נתניהו בעניין הפצצה האיראנית וקובע, בצדק, ש"רוב מנהיגי העולם אינם רוצים להתבונן בעיניים פקוחות אל המציאות המדינית ולדמותם של מנהיגי איראן". יכולתי להעתיק מאמר זה ורק להחליף את חמינאי באבו מאזן, כדי להמחיש את גודל האשליה שבתוכה שקועה ישראל: ההשוואות שבהן משתמשים אבו מאזן ומרעיו ומערכת החינוך שלהם כלפי ישראל והיהודים, אינן שונות מאלה של חמינאי. אצל אלה ואלה היהודים הם קופים, עכברים או נגיפים. וכמו שציטט מרגלית מפי פרידלנדר: "זו היתה הכשרת הלבבות של הגרמנים לרצח העם של היהודים. קל יותר להשלים עם הריגת נגיף מאשר עם חיסול השכן ממול, גם אם הוא אדם נחות".
למי ששכח, השכן ממול של "השותף לשלום" שהובא לרמאללה במסגרת "תהליך השלום" אינו אלא אנו עצמנו - כולל ירון לונדון, דן מרגלית, הח"מ ועוד מיליוני יהודים המוצגים על ידי חמינאי ואבו מאזן "כמי שאינם בני אדם, לא צאצאי אדם וחווה. הכי קרוב לנאציזם שאפשר". היעדים והסגנון של חמינאי ואבו מאזן זהים הם וגלויים לעין כל מי שאינו שבוי ב"קונספציה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו