תשאירו את המקוואות טהורים

לפני שמונה שנים חזרה אשתי כעוסה מהמקווה. כששאלתי מה קרה היא היססה לרגע. "הבלנית הורידה לי את המגבת והתחילה לבדוק אותי", אמרה, "היא השפילה אותי". רעייתי, מישל, היא מדריכת כלות מוסמכת. היא מלמדת כלות את דיני טהרת המשפחה לקראת יום חתונתן ועד לאותו אירוע היתה מדגישה בפניהן את העובדה שהטבילה במקווה היא צנועה ומשמעותית.

הגשנו תלונה נגד אותה בלנית במועצה הדתית ונענינו שהבלניות עובדות על פי הנחיותיו של הרב הראשי המקומי, שלפיהן הן אמורות לבדוק אישה רק אם היא מבקשת לעשות כן. ברור היה שאין קשר בין ההנחיות לבין הנעשה בפועל. מעולם לא דיברתי בציבור על אותה תקרית. בדרך כלל רבנים אורתודוקסים, כמוני, לא מדברים בפרהסיה על סוגיית המקווה, אשר מקובל כי הצניעות יפה לה. עם זאת, אין להתעלם מכך שמאות אלפי נשים במדינה - דתיות, מסורתיות וחילוניות - נוהגות לטבול במקוואות מדי חודש בחודשו.

בשנים האחרונות המשרד לשירותי דת השקיע יותר מ־300 מיליון שקלים בבניית מקוואות ושיפוצם. אבל עד כה לא נעשה דבר בנוגע למה שקורה בתוך המקווה. כגוף המסייע לאנשים מול שירותי הדת, אנו מקבלים בכל חודש פניות רבות בנושא מקוואות; נשים מתלוננות על היחס הפוגעני למי שאינה דתית או אורתודוקסית; כלות מתלוננות שהן רוצות לטבול, אך לא רוצות שישאלו אותן שאלות המתייחסות לחייהן האינטימיים.

אף על פי שהאחריות ההלכתית לכשרות הטבילה מוטלת על הטובלת, בלניות רבות חשות שהאחריות מונחת על כתפיהן, ובשל כך נוהגות לתחקר את הטובלת בדקדקנות קודם הטבילה על אודות ההכנות שעשתה ובודקות באופן פיזי את גופה. בפועל, בדיקות אלו הן תנאי לטבילה, ומי שמסרבת להיענות למעשה אינה יכולה לטבול. לרוב, הנשים הפונות אלינו פשוט מפחדות.

ביום ראשון תעלה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שהגשנו בשיתוף ח"כ עליזה לביא, במטרה להגן על נשים בעת הטבילה. הוא יסדיר את מעמד הבלניות, שעובדות בשכר זעום ובתנאים ירודים, ויקבע שאופן הטבילה במקווה יתבצע לפי מנהג הטובלת, בלי לפגוע בצנעתה.

יש נשים שנרתעות מללכת למקווה משום שהן מפחדות מהתייחסותה של הבלנית. לעומתן, יש נשים שמייחלות להתערבותה, ואשר רואות בה כמסייעת וכחלק בלתי נפרד מהטבילה. בסך הכל, החוק מאפשר לנשים להחליט מה טוב להן ומסמיך את הטובלת להיות אחראית לגופה ולאופן טבילתה.

התגובות בעולם הדתי לחוק היו צפויות: "למה אתם הולכים לבית המחוקקים?", "לא עדיף שהרבנות תטפל בבעיה?". תשובתי פשוטה: בשמונה השנים האחרונות אשתי היתה צריכה ללכת למקווה מרוחק, כי למיטב ידיעתנו אותה בלנית שעברה על הנחיות המועצה הדתית עדיין עובדת במקווה המקומי. הנחיות בלבד אינן מספיקות. בכל פעם שרעייתי מדריכה כלה, היא לא רק מסכמת את ההלכות אלא גם מדגישה את הזכויות של כל אישה במקווה. חוק המקוואות יתקן את המעוות וישמור על כבוד הבריות.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו