רשימת הליכוד - הכל דיבורים

מה לא נאמר על רשימת הליכוד לכנסת: פופוליסטית, קיצונית, אנטי־ממלכתית, רחוקה מדרך בגין, וכמובן - מאוד־מאוד ימנית.

עוד ועוד דיונים על כמה שהרשימה ימנית: האם היא יותר מדי ימנית? האם זה גול עצמי לליכוד ולנתניהו שהיא כל כך ימנית? האם יוברחו אנשי "ימין רך" משום שהיא כה ימנית? אז הנה תפיסה שונה: כל השיח הזה על "כמה שהרשימה ימנית", כל ה"תדהמה" הזו על כך שהליכוד מעולם לא היה כה ימני", הם הדבר הטוב ביותר שקורה כעת לליכוד ולנתניהו עצמו (מי שביום השנה לתוכנית ההתנתקות, שרק עתה חלף, חמק מלהיות מסומן כמי שאפשר בתמיכתו בה את אישורה).

אם בוחנים את הרשימה, מוצאים שמדובר במפלגה שבעיקר יודעת לטנף על מערכות החוק והמשפט, ושמתחזה למפלגתו של בגין ערב המהפך - למפלגת אופוזיציה שמעולם לא עיצבה מדיניות. אך מה שם ימני? קבוצה ראשונה מן המשתדרגים החדשים היא אנשי שמאל־מרכז. עמדותיהם בסוגיות התיישבות וביטחון, אם קיימות בכלל, לא אמורות להיות שונות מאלו של לפיד־גנץ. אלי כהן ויואב גלנט (שהגיעו ממפלגת כולנו), ניר ברקת ואבי דיכטר (ממפלגת קדימה) וגם רגב (שבסוף הצטרפה לליכוד) לא יזהו על המפה את עלי זהב או את קידה. זו לא הרשימה שתעמוד על המשמר האידיאולוגי מול תוכניות מדיניות נועזות עתידיות.

קבוצה שנייה היא "הימנים החדשים" - "חורכי האולפנים של נתניהו". הישגים ימניים מוכחים? אמיר אוחנה מילא תפקיד ביצועי כשר לביטחון הפנים. האם מצב ביטחון הפנים של ישראל - עזבו ישראל, הנגב: רמת השיטור, איסוף הנשקים הבלתי־חוקיים, ההירתמות לטיפול בסוגיית הפרוטקשן או כל סוגיה אחרת בנגב - הפך משמעותי בעת תפקודו? האם תושבי הדרום חשו שמעת שהגיע למשרדו סוגיית החוק והסדר, הריבונות, סוגיות "ימניות" קלאסיות, קודמו? האם אוחנה קם כל בוקר ו"דפק על השולחן" כדי לשלוח עוד ועוד כוחות לדרום? או שמא עשה זאת כדי שיוענק לו עוד זמן מסך כדי להבהיר כמה הוא "הימין החדש" שלא פוחד מן האליטות? המון דיבורים, אפס מעשים.

כך גם יריב לוין, עוד שומר ראש תקשורתי של נתניהו שמסומן עתה כפנים הימניות והמסוכנות של הליכוד החדש. אך רגע: יש סיבה לבנות ולהתיישב במעלה לוין? יש איש ימין אחד שיודע ללמד על רפורמה, חוק, יישוב, או הישג ימני אחד, שלוין קידם? יוזמות שמאיימות על ההגמוניה המשפטית נבלמו על ידי ציר נתניהו־אהרן ברק, ובתחומים אחרים? נאדה.

שיח הליכוד הימני והאנטי־ממלכתי הוא שיח המסייע לנתניהו ולרשימתו לקבל לגיטימציה ממצביעי ימין המבקשים לקדם סדר יום ימני, אך בפועל יצביעו לרשימת "הכל דיבורים". למפלגת מחאה שבימי שלטונה לא קידמה מדיניות לאומית, ושידעה רק לבזות בתקשורת ראשי אליטות ולסנגר על מנהיג בצרות משפטיות. הקמת יישובים? קידום כלכלה חופשית? יישום ריבונות ממשית? מי מתעסק בזה שם. זו ימניות מסוכנת? זו בעיקר ימניות מבוזבזת.