המשק הישראלי הוא משק שוביניסטי שמעריך עבדים ולא עובדים. יש "משרת אם" ויש "חופשת לידה". כשגבר מבקש לצאת מוקדם מהעבודה צוחקים עליו, כשאישה מבקשת לצאת מהעבודה כדי להגיע בזמן לאיסוף הילדים, היא נחשבת לעובדת בחצי משרה - גם אם עבדה תשע שעות באותו יום, והקידום שלה כמעט תמיד יהיה מוטל בספק כי היא "יוצאת מוקדם". הילדים נמצאים בחופשה ממערכת החינוך כמעט ארבעה חודשים בשנה וזה נראה טריוויאלי, כי הם יכולים להיות עם אמא בבית. ובכן, הם לא. אמא לא בבית, היא בעבודה.
עולם התעסוקה התקדם מאוד, אבל התפיסה המשפחתית נותרה הרחק מאחור. כשאישה יולדת היא לא עושה זאת לבד. התפיסה היהודית מדברת על "שלושה שותפים באדם - הקב"ה, אביו ואמו". אפשר לא להסכים עם הצלע הראשונה המוזכרת, אבל אי אפשר להתכחש למעורבות של האבות בתמונה המשפחתית. העולם התקדם, והגיע סוף סוף הזמן שגם ישראל תכיר בעובדה שלאבות יש אחריות ושותפות בגידול הילדים. נכון, הם לא יכולים ללדת במקומנו (וחבל), אבל אין שום סיבה שבעולם שבגינה תישאר אישה שילדה הרגע, עייפה וכואבת, לבד בגידול הילד.
לא קל למחוקק הישראלי. כבר בכנסת הקודמת ניסה ח"כ אורי אריאל להעביר את הצעת החוק שהתקבלה השבוע ומאפשרת לגברים שמונה ימי חופשה לאחר שנולד להם ילד, אבל זה לא הצליח. רק שלשום הצליחה ח"כית תמר זנדברג לבצע את המהלך בצעד משותף לקואליציה ולאופוזיציה, והעבירה את הצעת החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה. עוד נכונו לחוק הזה משוכות רבות. אחת מהן היא שאלת המימון: מסתמן ששמונת הימים האלה יחולקו לימים שיהיו על חשבון המעסיק, ימי מחלה, ואולי שילוב של ימים ללא תשלום. גם כאן צריך להיות זהירים: אנחנו לא יכולים להפיל את כל מאוויינו הכלכליים על העסקים הקטנים, הם יקרסו בסוף וזה יהיה אובדן קשה לכולנו. מהלכים כאלה צריכים להיעשות בתבונה.
אולם גם למעסיקים לא כדאי להוציא חשבונית על כל צעד תומך משפחה: אנשים שיש להם עיסוקים שאינם רק העבודה שלהם הם אנשים מורכבים יותר, ולכן גם יצירתיים ומבינים יותר. אנשים כאלה יהיו בסוף עובדים טובים יותר. אולי הם יעבדו פחות שעות, אבל יעשו יותר.
אם אנחנו רוצים שהדור הבא אחרינו יהיה דור יצרני ויצירתי, עובד ושמח, מחונך ואיכותי, אנחנו לא יכולים להפקיר את "יחידת המשפחה" לטובת מיקור חוץ של שירותי בייביסיטר, עוזרת, כביסה וגיהוץ. אנחנו לא יכולים להפקיר את הילדים שלנו למסך טלוויזיה שישמור עליהם בזמן שאנחנו בעבודה, ולתת לפייסבוק להשגיח על חייהם החברתיים. אנחנו צריכים להיות שם בשבילם, ואם בכנסת לא יבינו את זה, בדור הבא יהיה כאן חורבן.
הצעת החוק הנוכחית מחזירה את האור לעיניים. צעד אחר צעד אנחנו רואים התייחסות למוסד המשפחה. זה התחיל במעבר מ"משרת אם" ל"משרת הורה" בשירות הציבורי; אנחנו רואים עכשיו עוד צעד קטן בדמות חופשת לידה לאבות. הדרך עוד ארוכה, אבל היא, סוף סוף, בכיוון הנכון.
הכותבת היא יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי" ומנכ"ל משותף ברדיו "קול הילדים"