על משקל "הקו האדום" שטבע נתניהו לפני שנה, החלו שיחות שש המעצמות עם איראן באולם האומות בז'נבה. הסבב הראשון, שבאופן לא מפתיע הסתיים באופטימיות זהירה, עבר לשלב השני, וכל צד משרטט קווים אדומים שאותם לא יחצה. דומה כי נכונותה, לכאורה, של איראן לאפשר ביקור פקחים באתרי הגרעין שלה היא שוב, לכאורה, רגע מכונן בשיחות האלה. האיראנים באו מוכנים מבעוד מועד ויודעים בדיוק היכן עומד הקו האדום שלהם - השארת היכולת הגרעינית בידם. כל דבר שיסיט אותם ממטרה זו יביא לפיצוץ השיחות.
אלא שאיראן לא מעוניינת בפיצוץ השיחות. היא רוצה את הסכמתן העקרונית של המעצמות בזכותה ליכולות גרעיניות אזרחיות. כמו כן היא תדרוש כי המעצמות, וארה"ב בראשן, לא יתירו את פעילותן של תנועות אופוזיציה איראניות בשטחן. מאז ומעולם איראן הציבה את התנאי הזה בראש מעייניה עת דיברה עם מדינות אירופה.
איראן מנסה כעת לעשות את מה שקיוותה תמיד - להנציח את נוכחותה במזה"ת ולקבל על כך לגיטימציה בינלאומית. נטרול הכוחות האופוזיציוניים, הגם שהם חלשים ממילא, וקבלת ההכרה מהעולם המערבי בדבר זכותה ליכולות גרעיניות - הם היעדים שאליהם שואפת איראן בשיחות. מדובר בשיחות טקטיות שחמינאי ורוחאני מנהלים. הם לעולם לא יהיו בקשרים נורמליים עם ארה"ב - חוץ מנושא הגרעין. חמינאי ורוחאני מבינים כי חימום היחסים עם ארה"ב יחמיר את ההתנגדות הפוליטית בתוך איראן, וכי יחסים עם ארה"ב גם יפגעו ברוח המהפכה ובהצדקת קיומה של הרפובליקה האיסלאמית של איראן. זניחת הסיסמה "מוות לארה"ב ומוות לישראל" תוביל להבנה כי המשטר אינו מקבל את רצון העם, ודבר זה יביא לאיבוד יכולותיהם לנהל את המדינה. המצב הכלכלי באיראן, לפי חמינאי, הוא בגלל ארה"ב וישראל, אויבי אללה.
חשוב לציין כי ד"ר רוחאני, נשיאה של איראן, היה המזכיר הראשון של המועצה העליונה לביטחון לאומי והאחראי לנושא הגרעין בתקופת כהונת נשיאותו של חתאמי, בייחוד לאחר שנושא זה עלה לסדר היום העולמי. ספרו "ביטחון לאומי ודיפלומטיה גרעינית", שפורסם במהדורה ראשונה ב־2011 ומאז ועד היום בעוד ארבע מהדורות (בכל מהדורה נוספת "קפץ" מס' העמודים בעשרה אחוזים נוספים), מתרכז בנושא תוכנית הגרעין ובאתגרים שאיראן נדרשה להתמודד מולם בתקופה של 678 ימים (אוק' 2003 עד אוג' 2005), בייחוד מצידן של ארה"ב, גרמניה, צרפת ובריטניה. בתקופה זו רוחאני וצוותו ניהלו את נושא המשא ומתן עם המערב. חלק ניכר מהספר הוא היסטוריה של תוכנית הגרעין האיראנית, וזהו הספר הראשון שנכתב על ידי בכיר איראני בנושא זה.
עד כמה שזה מוזר, קשה להאמין שמישהו מסובבי שולחן המשא ומתן קרא את עיקרי הספר הזה, שכל כולו אומר - איראן צועדת בצעדי ענק לקראת יכולת גרעינית מוצקה וחזקה. השלטון האיסלאמי חייב את נושא הגרעין כדי לשרוד וכדי ליישם את שאיפותיו העתידיות במזה"ת. רוחאני וחמינאי הציבו בסדר היום של שר החוץ שלהם עבאס ערקצ'י משימה פשוטה בתכליתה - תתמקח על הבנאלי ואל תתפשר על המהות. העולם רוצה לבקר באתרים? שיבקר. העולם רוצה הפחתת קצב ההעשרה? יקבל.
רה"מ נתניהו צודק באומרו שהסנקציות משפיעות, ולא - איראן לא היתה גוררת את עצמה לשולחן המשא ומתן. הדבר שהמשטר האיראני מצטיין בו מכל וכל הוא אי היכולת שלנו לצפות את מהלכיו. אילו הסנקציות היו ממשיכות ביתר שאת, הרי הכלכלה האיראנית היתה קורסת והלחץ היה משפיע על יציבותו של השלטון. איראן מקבלת, כמו סוריה, חבל הצלה מהגדולה שבאויבותיה האידיאולוגיות - ארה"ב. אולי בדברי הימים של איראן ייזכר כי מי שהביאה לחיזוקה של הרפובליקה האיסלאמית, להיותה מגורענת, היא לא פחות מאשר ארה"ב, והנשיא אובאמה בראשה.
הכותב הוא חבר המחלקה לישראל במזה"ת ועמית מחקר במרכז לחקר המזה"ת, אוניברסיטת אריאל בשומרוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו