ביום זה, כשכל בית ישראל מזיל דמעה על הסתלקותו של גאון התורה, הרב עובדיה יוסף, צפים ועולים בעיני רוחי הצדדים הייחודיים של דמותו הגדולה: הרב עובדיה, גדול פוסקי ההלכה הספרדים של דורנו, האיש שהרים את קרן הספרדים והיה לא רק למנהיג דתי רבני במובן המצומצם, אלא למנהיגם של אלפים ורבבות שנהרו אחרי משנתו, אחר פסיקותיו ואחר דמותו המרתקת.
אין לי ספק כי הרב עובדיה ייזכר לדורות הבאים בעיקר בשל מורשתו ההלכתית, פסיקתו הייחודית, העוצמתית והאמיצה, זיכרונו המופלא והתמדתו בתורה הבלתי מצויה. וכאשר מדובר על פסיקותיו הייחודיות, המתנוססות להן כאבני חן וכיהלומים בכתר, אפשר למנות את פסיקותיו הנועזות בעניין עליית יהודי אתיופיה, התרת עגונות צה"ל ממלחמת יום הכיפורים, הטיפול בנושא הגיור בכלל ושל חיילי צה"ל בפרט ועוד. גם דאגתו לחקלאות ולחקלאים בהיתר מכירת הקרקעות בשמיטה תישאר לדורות עולם.
גדולתו וייחודו של הרב עובדיה היו גם ביכולתו המדהימה לרדת אל העם ואפילו אל הפשוטים שבו. מצד אחד היה הוא הגאון, הידען ומחבר הספרים שדורות של תלמידים עוד יגדלו עליהם; מצד אחר - הדרשן העממי היודע למגנט את שומעיו בסיפורים עסיסיים ובמעשיות משעשעות עם מוסר השכל בכל נושא שעל סדר היום. הוא ידע לקבל לביתו שועי עולם וראשי ממשלות, ומצד שני גם בכי האלמנה והיתום הגיע לאוזנו. הוא ייחס חשיבות הן לדברים שנראים ברומו של עולם והן לזוטות לכאורה. הצמיחה המטאורית שלו - מבן למשפחה פשוטה יחסית ועד לרום המעלות והתפקידים הרבניים - לא השכיחה ממנו את המקום שממנו צמח. הרב תמיד זכר חסד נעורים לאנשים הפשוטים משכונת הבוכרים, שעודדוהו וקירבוהו בתחילת דרכו.
המיזוג יוצא הדופן הוא שיצר את הדמות הכבירה שהצליחה לסחוף אחריה יהודים מכל גווני הקשת החברתית - חרדים, דתיים ומסורתיים גלויי ראש. הפשטות שבגדלות. העממיות לעיתים, הטפיחות על הלחי, הגלימה הייחודית, בשילוב הידענות הגדולה - כל אלו ריתקו את ההמון, שראה בו את ממשיכם של דמויות ההוד של גדולי הרבנים הספרדים מדורות עברו. המבטא, הסגנון, ובעיקר האותנטיות, סימנו בעיני הציבור הרחב כי הוא אחרון הרבנים הספרדים באמת.
באופן אישי - הרב עובדיה שלי הוא קודם כל האיש שאני מכיר זה ארבעה עשורים. זה שלמדתי את ספריו, את תורתו ואת פסקיו. הוא שהסמיך אותי לכהן כרב בישראל ומי שזכיתי להיות מקורב אליו ביותר במסגרת פעילותי התורנית והפוליטית. ההמלצות וההסכמות בכתב ידו המעוגל והפניני מעטרות את ספריי עד היום.
היו לרב צדדים שמרבית הציבור לא נחשף אליהם. כך, למשל, אני מכיר את הרב עובדיה כבעל חוש מוסיקלי יוצא דופן ובעל הבנה בנעימות ובנגינות לכל התפילות. זכיתי והייתי החזן הצמוד אליו ועברתי לפני התיבה לידו כמה שנים, ותמיד זו היתה חוויה והתרגשות להיווכח כי הוא שם לב לכל נעימה ולכל ניגון. בין שאר הדברים המיוחדים הצפים בזיכרוני, עולה מסע שעשינו יחדיו לפני כ־12 שנים לצרפת, לביקור בקהילות יהודיות להפצת התורה. שימשתי המתורגמן שלו ובין לבין הייתי צמוד אליו בדרכים ונתגלה לי גם האדם המיוחד שבו.
המעורבות בחיים הפוליטיים לא היתה באמת הנדבך המרכזי בחייו, אלא רק שימשה אמצעי לקידום המטרות שהגדיר כ"החזרת העטרה ליושנה". צר לי, כמי שגדל על הערצתו ועל דמותו, שנוצר נתק ביני לבינו בעטייה של הפוליטיקה, שיש בה אינטרסים שונים. ההערכה אליו ואל גדולתו התורנית לא השתנתה ותמיד הקפדתי לעשות את ההפרדה, כי ידעתי שהדברים שיצאו ממנו היו בעצם פרי רצונם של אחרים. מה שנשאר ויישאר ממנו הוא גדולתו התורנית, אשר אני מעריץ גדול שלה.
יהיה זכרו ברוך לחיי העולם.
הכותב הוא יו"ר תנועת עם שלם וח"כ לשעבר מטעם ש"סטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו