מתווה מובהק להונאה

זמן מה לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים הוחלט לשלוח את מפקד חטיבת הצנחנים ששיחררה את ירושלים, מרדכי (מוטה) גור, למסע הסברה בארה"ב. הוא פנה אל ראש הממשלה לוי אשכול בשאלה, כיצד להציג את ישראל? האם כמנצחת ובוטחת בעצמה וחזקה מאוד או דווקא כמי שניצלה ברגע האחרון מסכנה קיומית והיא צריכה עדיין סיוע ואהדה וחמלה? אשכול בפיקחותו השיב לו ביידיש: "תציג אותה כשמשון (הגיבור) המסכן".

לפני נתניהו, הנפגש לפנות ערב עם אובאמה, מונחת בעיה דומה. מצד אחד, הוא יכול להשמיע באוזני נשיא ארה"ב דברים צ'רצ'יליאניים; להופיע כיחיד אשר מזהיר נוכח השריפה ההולכת וקרבה אל היער האנושי. מצד אחר, יש אפשרות לומר כי ארה"ב - בדרבון הממשלה הישראלית הקודמת - הובילה את העולם להטיל סנקציות כלכליות כבדות על איראן, והן שגרמו לחסן רוחאני לדבר שלום.

נתניהו אמר ערב טיסתו כי ביקורו בארה"ב - בבית הלבן ובאולפני התקשורת ובאו"ם - נועד לומר לעולם את האמת על ההונאה האיראנית. רק שהאמת מנומרת, אפשר להדגיש את הזוועה הפוטנציאלית ואפשר להזכיר כי יש הצלחה במאבק. שני ההיבטים הם אמת לאמיתה, דגם "שמשון המסכן".

אין לנתניהו עניין לריב עם אובאמה. בעיקר כשבאורח מילולי ארה"ב מגלה הבנה לדאגתו מפני ההידברות עם איראן. בעניין זה הוא נהנה כמעט מקונצנזוס ישראלי. במפגשו עם הנשיא האמריקני יחפש ראש הממשלה את הניסוח אשר יצביע על נחישות ישראלית למנוע את גרעונה של איראן, בלי לשלול באורח עקרוני את המאמץ המערבי להגיע ליעד בלי להפעיל כוח צבאי.

יש לכך תנאים. הראשון שבהם הוא להימנע מכל הקלה בסנקציות על טהרן. לכאורה ארה"ב שותפה לתביעה. אך היא אינה מספקת. יש סכנה שבמהלך המו"מ יגיעו ארה"ב ואיראן להסכמי ביניים, שהפעילות הגרעינית תופחת חלקית, תמורת הפחתה חלקית של הסנקציות. זה מתווה מובהק להונאה.

אם יופחתו הסנקציות, הן לא יוחזרו. ממילא רוב מדינות אירופה - ויבשות אחרות - לא היו מעוניינות בהן מלכתחילה. את הגלגל הזה לא יהיה אפשר לסובב פעם שלישית. אם יוחזר לנקודת הנורמליות, הוא יישאר שם בלי מגבלת זמן. לכן לא רק היעד חייב להידון בין אובאמה לבין נתניהו, אלא גם שיטת ההתנהלות - הכל או כלום.

במערכת היחסים הנוכחית בין הנשיא לבין ראש הממשלה אפשר להבהיר את הדברים בלי שנתניהו יידרש או שייכפה עליו לצמצם את הביקורת על ההונאה של רוחאני, או לפחות להזהיר מפניה. הקונגרס תקיף כלפי איראן יותר מהנשיא, אך התקשורת האמריקנית היא שדה הקרב הקשה של נתניהו, מפני שנכון לעכשיו האופנה השטחית היא לחבק את רוחאני.