1. לו הייתם מאמנים של קבוצה אירופית והייתם מקבלים אפשרות להיתקע במעלית עם סוכן של שחקן אירופאי אחד כדי לשכנע אותו לעבור לקבוצתכם, נדמה שרבים מכם היו בוחרים בזה של סרחיו רודריגז. ההשפעה על המשחק, האינטליגנציה והיכולות האינדיבידואליות שלו שלא מפריעות למשחק הקבוצתי גורמות לכל מאמן להתאהב בו עד כלות. עכשיו קחו את כל זה, תכפילו ב־2, תוודאו שאף אחד לא מתקשר למכבי האש ותקוו שהסוכן שאיתו נתקעתם הוא של טוני פארקר.
לעומת רודריגז, ההשפעה של הצרפתי גורמת לשחקני היריבה שלו להיראות כמו עקרי בית נואשים. הוא שלם בפני עצמו, שמרכיב את סך החלקים על הגב שלו וסוחב אותם לגמר. ברבע הרביעי החלקים הוכיחו כי הם יכולים לחזור למשחק בלעדיו, לפני ששב בדקות ההכרעה בסוף המשחק וההארכה וסגר עניין. כשרודריגז יהיה גדול, הוא אולי יהיה טוני פארקר. ואולי אף פעם לא.
2. ההסתמכות של הספרדים על סיטואציות דאבל אלבו והכנסות כדור למארק גאסול מול הגנה אישית, הותירה אותם חסרי אונים כשהצרפתים עברו לאזורית. זאת היתה אמורה להיות מפוצחת עם כישרון הגארדים ומטרה מצוינת בצבע כגאסול. אבל הריקוד הספרדי המבוסס על אינסטינקטים של גארדים נראה נטול אג'נדה מול הבחירה של מאמן צרפת, וינסנט קולה, בהגנה זו.
זה היה המשך ראוי להחלטה שלא להביא שמירה כפולה על גאסול בהגנה האישית. הבעיה הצרפתית היתה בעיקר התקפית, והצוות המסייע של פארקר הופיע למחצית השנייה כששתי שלשות של דיו הובילו להארכה. הארכה היא משחק בתוך משחק, ומיני מומנטום קטן מותיר אותך נאבק על הזהב או על הארד.
3. "קוקסינלים", "דפקט", "אידיוט". קבלו את הרפרטואר המילולי של הפרשן שלכם, פיני גרשון, כלפי שחקנים עם אליפות אן.בי.אי ועוד רבים וטובים, גם המאמנים, שעברו קילומטראז' מרשים ונמצאים בחצי גמר אליפות היבשת (וגם אם לא, הדברים לא ראויים). גרשון מתקשה לפרשן הצלחה ומתמקד בשלילי, ובעיקר מפרשן את חוסר הכבוד המינימלי שלו לקולגות ולשחקנים. ערוץ הספורט מאפשר כאן שידור אלים ומתנשא, שאולי הצחיק באולפן, אבל העציב רבים בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו