ומה עם כבוד האדם והחירות שלנו?

אתמול נפל דבר בישראל: בג"ץ קבע כי התיקון לחוק למניעת הסתננות אינו חוקתי, וכי הוא עומד בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. באותה נשימה הוסיפו השופטים: "התוצאה תהיה קשה לתושבי דרום תל אביב".

אכן, התוצאה קשה מאוד לתושבי דרום תל אביב, ואני בהם. אותם תושבים שחוששים להסתובב ברחובות בערבים, כי דרום תל אביב כבר מזמן הפכה לסוג של "סלאמס". אותם תושבים שהפכו לנשאים של מחלות שכבר נעלמו מישראל, כי אף אחד לא משקיע מספיק בשירותי בריאות. אותם תושבים שמתמודדים עם ביוב מוצף ועם תשתיות קורסות, בגלל כמות האוכלוסייה שגדלה והולכת. אותם תושבים שבערב יום השואה נאבקים על כבוד הנספים, בעוד שכניהם עורכים מסיבות. אותם תושבים ששולחים את ילדיהם לבתי ספר מרוחקים כדי לקבל חינוך נאות. האמת - פשוט נמאס לנו. אנחנו לא מוכנים ולא מסכימים לסבול יותר!

בשנים האחרונות אנחנו מנהלים מאבקים קשים לפתרון כולל שיביא מעט רווחה לתושבים. לא בגלל שנאה, חלילה - פשוט בגלל העובדה שחיינו הפכו הפקר. אין לנו ביטחון, אין לנו איכות חיים, ונראה שלאף אחד לא אכפת באמת.

פצצת הזמן של דרום תל אביב ממשיכה לתקתק, ואנחנו נשארים ללא פתרון. כבר כמה שנים מטרטרים אותנו בין המערכת הפוליטית לבתי המשפט, למערכת אכיפת החוק ולשירותים העירוניים, ופתרון שיבטיח את ביטחונם של תושבי הדרום ואת הרווחה לכלל התושבים לא נראה באופק.

גם אנחנו בעד פתרונות הומניים, אולם אנחנו לא מוכנים שתושבי דרום תל אביב ישלמו שוב את המחיר. זו לא הומניות, זו התעללות. יואילו נא מקבלי ההחלטות לקבל החלטה אמיצה ולמצוא פתרון כולל ומיידי. בשלב הראשון: פיזור אוכלוסיית המסתננים בכל רחבי הארץ, ולא רק אצלנו; מציאת פתרון חקיקתי והומני מיידי לצמצום אוכלוסיית המסתננים; השקעה מיידית בפיקוח; אכיפה ושמירה על ביטחונם של התושבים.

בתור תושב דרום תל אביב, אני חייב לציין בצער כי נראה שכולם שכחו שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו חל גם עלינו.