רוח של תקווה

וכבר הלך לו הקיץ וסתיו מתדפק בחלונות והימים מתקצרים וריחות פריחה רעננה מתחדשים גם ברחובות הכי מאובקים. זמן יהודי מושך בציציות ראשנו להתנער משיגרת היום־יום ולהיכנס למצב נפש אחר, מהורהר יותר, מתפייס עם עצמנו ועם המציאות הבועטת.

פעמים רבות במהלך השנה ביקשנו את נפשנו לנוח מעמל השיגרה הדוחקת ומקמטת את הרוח, חיפשנו אחר רוח מן ההרים שתנשב בחדרי הלב הפועמים בלחץ מפני הידיעות שהִכו והחדשות שרדפו והמציאות שהציבה מראה מאיימת. רוח כזאת באה בנו בתחילתה של שנה עברית חדשה, עם בוא הסתיו הארצישראלי, ומרימה את הנפש השפופה ביותר - רוח של תקווה לשנה טובה ומבטיחה יותר מקודמתה. מי שנפשו כרויה אל הקולות והריחות של הארץ הטובה הזאת, שרוחו אינה ערלה לתקוות המפעמות בליבו העתיק של העם הזה, רואה את הקולות ושומע ומריח - ומתעודד.

מחר נשמע את השופר. המון יהודים המדירים עצמם מבית הכנסת במהלך השנה, פוקדים אותו בחגי תשרי. בתפילה נבקש "תקע בשופר גדול לחירותנו". תקיעת השופר היא צפירה עתיקה של שחרור: שחרור נפשי ממידות רעות המכרסמות בנו; שחרור רוחני משעבוד לאופנות חולפות; שחרור דתי לקחת את המתאים לנו מהמסורת העתיקה; ושחרור לאומי להיות ריבונים לגורלנו אל מול לחצים חיצוניים של אויבים וגם של ידידים בעולם. על רקע המראות הקשים בסוריה ובמדינות נוספות נתקע בשופר גדול גם לשלומם של עמי העולם.

ערב ראש השנה תשע"ד מונה אוכלוסיית המדינה פי עשרה תושבים מזו שהיתה ערב קום המדינה. ואילו פינו מלא שירה כים אין אנחנו מספיקים להודות ולהכיר בהישג הזה. "והיה ביום ההוא יִתָּקַע בשופר גדול וּבָאוּ האובדים... והנידחים והשתחוו... בירושלים", ניבא ישעיהו לפני כ־2,800 שנה. יותר מ־6 מיליון יהודים כבר מקובצים במולדת ואנחנו מחכים לשאר אחינו ואחיותינו המתמהמהים עדיין בנכר. נאחל להם שנת עלייה ושיבה טובה הביתה. השנה הקרובה תהיה שנה מדהימה לכל אחד ואחת מאיתנו. אפשר להתעודד. שנה טובה, בטוחה ופורייה לכולם.