יעדים אזוריים לשנת תשע"ד

1. סיום מוצלח של המו"מ עם הפלשתינים

אסור לצדדים לסיים את המו"מ בהודאה בכישלון. כולנו נשלם את המחיר על כך - אנחנו, הפלשתינים והממשל האמריקני. אם הפערים האידיאולוגיים בין ממשלת נתניהו לבין אש"ף, בראשות מחמוד עבאס, יתבררו כגדולים מדי (כפי שנראה הדבר כרגע), יש לעשות מאמץ כדי להביא לפתרון, שבמסגרתו תוקם מדינה פלשתינית מייד, וגבולותיה יהיו זמניים, ברוח השלב השני של "מפת הדרכים" של בוש. יהיה צורך להעניק לעבאס ערובות לכך, שהסדר הביניים לא יהפוך להסדר קבע, וזה יהיה תפקידה העיקרי של ארה"ב. כישלון השיחות יוביל את הפלשתינים אל האו"ם ואת ממשלת ישראל אל בנייה נוספת בהתנחלויות, יגביר את הקולות המתנגדים לפתרון שתי המדינות וירחיק אותנו מהבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

בינתיים, מתנהלות השיחות כאילו תשעה חודשים הם תשע שנים. חודש כבר עבר, ואיני רואה שום בהילות - הפגישות מתקיימות פעם בשבוע, בלי צוותים מקצועיים מצידנו, בלי שהוקמה מינהלה של אנשי מקצוע. הכל כמין חלטורה של שרת משפטים, העסוקה בעניינים השוטפים של משרדה ובכנסים מחוזיים של עורכי דין, ושל עורך דין פרטי המתפנה מתיקיו כדי להיפגש פגישות "חשאיות" עם השותפים הפלשתינים.

אינני מבין מדוע זה מתנהל כך, אינני מבין מדוע איננו מקדישים כל רגע כדי לקדם את המהלך אשר חודש, מדוע ישראל היא זו שאינה מוכנה להכניס אל חדר המשא ומתן את מרטין אינדיק (האם משום שהוא יהודי? האם משום שהיה שגריר בישראל? האם משום שכיהן באיפא"ק? מה עוד צריך דיפלומט אמריקני לעשות כדי שיהיה זכאי להשתתף בשיחות חשובות כל כך?) כאשר דווקא הפלשתינים הם אלה המבקשים את נוכחותו. 

הייתי רוצה להיות מופתע ולהתבשר בעוד כשמונה חודשים על פריצת דרך. אני חושש מאוד שזה לא יקרה אם לא יבוצע מייד שינוי של ממש באופן הפעולה. אם מישהו מאיתנו סבור שהוא "מרוויח זמן", הוא עלול להיווכח כי כישלון בשיחות יעמיד אותנו במצב קשה הרבה מזה שלפני תחילתן.

2. הבטחת הקשר עם מצרים

עלינו לעקוב אחר המתרחש במצרים, תוך כדי שמירת האינטרסים החיוניים לנו: הבטחת השקט מכיוון סיני, שימור הסכם השלום ויציבות המצב במצרים. הימנעות מחיבוק חמאס על ידי הממשל המצרי, גם בעתיד, חשובה לנו לא פחות. 

המשך התיאום עם הצבא המצרי בכל הנוגע למאמצים למנוע טרור מחצי האי סיני - חיוני, ונכון יהיה להמשיך ולהפגין גמישות באשר לכניסת כוחות מצריים לסיני, משום שהאינטרסים של ישראל ושל מצרים נפגשים שם. באשר לרצועת עזה: סגירתן של מנהרות רבות יכולה לאפשר לישראל להיות נדיבה יותר בכל מה שנוגע למדיניות המעברים בינה לבין הרצועה, תוך כדי תיאום מדיניות זו עם מצרים.

ישראל חשובה מאוד לממשל המצרי הנוכחי אל מול המערב. הניסיון לקבוע כי אין מדובר בהפיכה צבאית הוא פתטי. מדובר בהפיכה צבאית שביקשה למנוע הידרדרות לעבר תיאוקרטיה אוטוריטרית. ישראל יכולה לסייע בשכנוע המערב בכך, ככל שהמשטר המצרי יהיה זהיר יותר, ויימנע מפגיעה באזרחיו. 

אם המצב הנוכחי יימשך וייהרגו עוד מאות אזרחים, לא תוכל ישראל להעניק גיבוי - ולו שקט וחשאי - למשטר הנוכחי. מאידך גיסא עלינו להסביר למי שעומדים עכשיו בראש הפירמידה המצרית, כי ככל שיתעכבו בקביעת הבחירות למוסדות השונים, כך יהיה קשה יותר להעניק להם גיבוי.

הקשר הטוב עם מצרים הוא אחד הדברים החשובים ביותר במדיניות החוץ והביטחון שלנו. כדאי לזכור: במבצע עמוד ענן הוחזר השגריר המצרי לקהיר, וטרם שב. העוינות כלפי ישראל קיימת בקרב האחים המוסלמים וגם בקרב המפגינים החילונים - למרות שאין זה הנושא המרכזי. 

אם הממשל שייבחר במצרים יהיה מוכן לקיים הידברות איתנו, יהיה צורך לחשוב יחד על פעולות שיפחיתו את העוינות. לא ייתכן שהסיוע האמריקני למצרים יהיה הסיבה היחידה לכיבודו של הסכם השלום בין הצדדים. יש בידי ישראל פתרונות רבים כדי לסייע למצרים בתחומי החקלאות והמים ובתחומים אחרים. 

אין כל סיבה לכך שמצרים תימנע מליהנות ממה שאנו יכולים להציע לה. ברור שהסכם שלום ישראלי־מצרי, שיביא למימוש יוזמת השלום הערבית מ־2002, ובעקבות כך יביא לישראל שגרירויות מכל העולם הערבי והמוסלמי, יגרום לשינוי המשמעותי ביותר ביחסם של המצרים לישראל.

3. מניעת הפיכת סוריה למדינה בלתי נמשלת 

האינטרס המרכזי שלנו בסוריה הוא מניעת הפיכתה לאזור ללא שלטון אפקטיבי, ההופך לאבן שואבת לכל מטורפי האיסלאם הקיצוני. מובן שאיננו רשאים לתמוך ביציבות בכל מחיר, ועלינו להרים את קולנו כאשר מתרחשים שם פשעים נוראים על ידי משטרו של בשאר אסד נגד עמו, אבל אין משמעות הדבר שישראל מעדיפה ממשלה מסוימת בסוריה על פני חברתה.

ישראל צודקת בזהירותה הנוכחית, וחייבת להיזהר גם להבא, כי כל רמז שנשמע מירושלים בהקשר הסורי, הופך מייד לאמירה דרמטית בדמשק, ולא רק בה. המאמץ למנוע את זליגת המלחמה הפנימית בסוריה אל גבולנו, קבלת פצועים סורים לאשפוז בישראל, קביעת עמדות ברורות נגד שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי - כל אלה נכונים, אך לצידם עלינו לעשות מאמץ לקראת היום שאחרי.

זהו אינטרס ישראלי מובהק שעם שוך הקרבות ייעשה מאמץ בינלאומי לשקם את חורבותיה של סוריה, תוך כדי הצגת תנאים מסוימים שעל השלטון הסורי יהיה למלא. ירי טילים ממוקד מצד האמריקנים עשוי לגרום לאסד לחשוב פעמיים לפני שישתמש בארסנל הכימי שלו, אך הוא בוודאי לא יכריע את המערכה ולא יציל את סוריה. 

ישראל צריכה להיות גורם המסוגל לראות לטווח ארוך קצת יותר ולהציע לארה"ב לעמוד בראש תוכנית מרשל לסוריה, כדי למנוע מהמדינה הזו להיות האדם החולה על הירמוך. אם תהפוך סוריה לסומליה, לאפגניסטן או לתימן, תימצא ישראל במצב מורכב ביותר, ועלינו לעשות מה שביכולתנו - חוץ מאשר להיכנס לתוך העימות הפנימי בסוריה - כדי למנוע זאת. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו