כותרת בעיתון 'ישראל היום': "כוחותינו הותקפו בקלנדיה; שלושה פלסטינים נהרגו". ראשית, "כוחותינו": המונח הזה התקבע ב'ישראל היום', ובכל פעם שמופיע, הוא מזכיר כמה התגעגענו למילה הזאת. לא "צה"ל", לא "מסתערבים" לא "חיילים ישראלים" ולבטח לא "צבא הכיבוש". אנחנו לא מהאו"ם. אלה כוחותינו המגינים עלינו, בשר מבשרנו, שליחינו במערכה על ביטחון ישראל. האמתות הפשוטות הללו נעלמו בסבך מכבסת המילים ומשטר השפה והתודעה שנועד לפרק אותנו מתחושת הצדק הבסיסית באשר לטבעיות ישיבתנו פה בארץ חמדת אבות.
שנית, יש סיבה ומסובב. התרגלנו בכלי תקשורת אחרים לקרוא בכותרת ראשית את התוצאה - "שלושה פלסטינים נהרגו", או "חיילים הרגו שלושה פלסטינים" - ורק לאחר מכן אולי לקרוא באותיות הקטנות שהם הותקפו והיו צריכים להתגונן על חייהם. כך אירע במאת השנים של העימות הצבאי בינינו לשכנינו - ע"פ רוב הם תוקפים, בוזזים, רוצחים, ואנחנו מגיבים. בפעמים הטובות שהצלחנו לסכל את מעשיהם ואף להשיב להם כגמולם, הם חזרו למנהג אבותיהם: ליילל, להתבכיין. תוך חיקוי ההיסטוריה שלנו, הם גם הכתירו את הקמת מדינת ישראל כ"נכבה" - אסון וקטסטרופה שהתרגשה עליהם רק משום שלא הצליחו להשמיד אותנו. השמאל הישראלי, אכול רגשות אשמה, האמין להם, ובעקבותיו התקשורת האמינה ואימצה את הטרמינולוגיה המובסת ומאז חיילינו, כוחותינו, טייסינו ולוחמינו הפכו לחיילי צה"ל, או חיל האוויר, או כוח גולני, או צנחנים. לאמור: אנחנו אורחים לרגע המתארים עבורכם באופן נייטרלי את שקורה בחלקת הארץ הלבנטינית פה.
במאבק על קיומנו נודעת משמעות עמוקה לשפה, למילה, למינוחים המתארים את החיים פה. כך "שטחים" הנייטרלי לתיאור אדמת המולדת. ע"פ רוב יצורף ל"שטחים" התואר "כבושים". כך "מזרח ירושלים" במקום "העיר העתיקה" ועוד ועוד.
חשוב להקשיב לאויבים ולאופן המינוח שלהם בבואם לתאר את המציאות שגם אנחנו רואים - זה מלמד המון על תפיסתם אותנו - אבל לא צריך להתבלבל ולאמץ את המינוחים הללו לשפתנו. אנחנו יהודים, ישראלים, ציונים; לא משנה הסדר, בסופו של חשבון מדובר ב"כוחותינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
