ההתרגשות ותחושת השליחות מלוות את כולנו בימים הללו. הלב שוב דופק מעט כשנכנסים לכיתה ביום הראשון ללימודים, וקשה לתאר את התחושה המיוחדת אצל כל מי שקיבל את ההחלטה כי שליחותו לחיים היא - להיות מחנך.
למורים היה תמיד מעמד ייחודי בתרבות היהודית ובתרבות הכללית, אבל בימינו אנו להיות מורה זו משימה משמעותית מבעבר. להיות מורה בדור הפייסבוק והאינטרנט, הסמארטפון והוואטס־אפ זה להיות לפעמים האדם היחיד שהילדים הללו, שחיים שעות רבות מול המסכים, חייבים לשמוע, כשברוב הזמן אין מסך מרצד ברקע או אוזנייה השואבת את האנרגיה ואת הקשב.
להיות מורה בימינו זה להיות לעיתים האדם היחיד שיש לו אינטראקציה אמיתית עם הילדים במסגרת מסודרת, במשך כמה שעות ביום, ומי שיש לו הזכות ללמד וגם ללמוד יחד עם התלמידים באופן משמעותי.
בשיעור בבית הספר היום יש מימד של ראשוניות ושל חד־פעמיות שלא היה קיים פעם - המימד האנושי הפשוט אשר פעם היה כל כך מובן מאליו. מרגע שילדי העולם כולו מחוברים לפייסבוק ומגיל 3 (ולעיתים אף בגיל צעיר יותר) משחקים במחשב או בסמארטפון, צופים בטלוויזיה או משחקים בקונסולת משחק כלשהי, הפכו שעות הלימודים לבועה אנושית, במובן הטוב של המילה. דווקא כמי שפועל להטמעתן של טכנולוגיות למידה חדשות בשילוב המחשב הנייד, מחשבי הלוח והלוח האינטראקטיבי, ברור כי אחרי הכל אין תחליף לכיתה, למגע האנושי של המורה עם תלמידיו.
נראה כי מעולם לא היו הילדים מחוברים כל כך ובו בזמן מנותקים כל כך. זו לא רק הקידמה הטכנולוגית ולא רק העלייה ברמת החיים, זה גם השעבוד של ההורים לעבודה שהפך את הילדים בימינו למשועבדי המסך. חברים יש בעיקר בפייסבוק, שם לעולם לא משעמם, ואם המציאות הווירטואלית אינה מוצאת חן, תמיד אפשר ללחוץ על ENTER ולהתחיל משחק חדש. מול העולם הטכנולוגי המפתה עומד המחנך, המורה, כמעט לבדו במערכה, כי האמת היא שרבים מדי מקרב ההורים אינם מסוגלים לעמוד בלחץ המסכים.
העולם הטכנולוגי, שכה מקדם את האנושות, עלול להסיג את הילדים, את בני האדם של המחר, ולהפוך אותם קרים ומנותקים יותר, חסרי מבע וחסרי יכולת ליצירת קשר ולשמירת עולם ישן של חברים (אמיתיים). מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שהרשתות החברתיות תופסות את מירב זמנם של בני נוער מגיל 12 עד גיל 18, והנתונים הולכים ומחמירים גם בגילים הצעירים יותר. המחנכים הפכו לקו האחרון במערכה על שמירת הקשר האנושי הבסיסי והפשוט, ללא מסכים מבדילים, ללא עולם וירטואלי מלא בדמיון חסר גבולות.
ההוראה והחינוך היו תמיד אתגר, אבל היום זהו אתגר שאסור להיכשל בו, כי בנוגע לתלמידים מסוימים - מורה לא רגיש, לא קשוב ולא ערני עלול להיות מי שיחמיץ את הדרך האנושית היחידה כמעט שנותרה ללבבם.
זו לא רק משאת נפש אישית, זו משימה לאומית, כי הצלחת המורים היא ההצלחה של כולנו.
הכותב הוא מנכ"ל רשת החינוך אמי"תטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו