בסוף השבוע הקרוב יסתיימו 60 הימים שהעניק בית המשפט לעיריית תל אביב, כדי שזו תמצא פתרון יצירתי לבעיית פתיחת העסקים בשבת. כזכור, בעלי העסקים הקטנים בעיר טענו שיש אפליה מצד העירייה לטובת הרשתות הגדולות, המסוגלות לספוג את הדו"חות הרבים על הפעלת חנויותיהן בשבת, בעוד הם קורסים תחת הנטל הכלכלי ומעדיפים לסגור את עסקיהם. הפתרון המסתמן כרגע הוא שהעירייה תבקש לגלגל את ההחלטה עד לאחר הבחירות המקומיות, שייערכו ב־22 באוקטובר. אך האם אז תתקבל החלטה? לנוכח ההיכרות שלנו עם הרשות המוניציפלית, ספק אם זה יקרה.
באחד המערכונים המוצלחים של תוכנית הסאטירה "החמישייה הקאמרית", מתכננים דיירים של בניין מסוים לפגוע בראש העיר. המדינה עוד ליקקה את הפצעים מרצח רבין ז"ל, והפאנץ' החוזר במערכון היה ש"ברמה הלאומית זה עבד יופי, למה שזה לא יעבוד במוניציפלי?". להבדיל אלפי הבדלות, הבחירות המקומיות מזכירות לנו שהבטחות, מראית עין והרבה כסף שנשפך עובדים יופי לפני הבחירות הלאומיות, אבל עובדות לא פחות טוב ברמה המוניציפלית.
נדמה שלא משנה היכן אתם גרים, סביר להניח שבחצי השנה האחרונה אתם יוצאים לעמל יומכם בעוד רעש של טרקטורים קודחים מבקע את אוזניכם, מדרכות הפוכות ומלאות בחול מקבלות את עוברי האורח, שבסך הכל מנסים לעבור לצד השני, ובלטות שבורות הופכות לאויב הגדול ביותר של עגלות הילדים, שמתחפרות בהן כאילו היו ג'יפ במלכות המדבר. אי אפשר להתבלבל, עת בחירות הגיעה וזה הזמן של ראשי הערים לשפוך הרבה כסף, להבטיח הרבה ולקיים אחר כך כל כך מעט. הזיכרון של הבוחר סלקטיבי למדי והשלטים המנצנצים ברחבי הערים מספרים על ההישגים הבלתי נגמרים של ראשי הערים והמועצות, עד שנדמה שפתח תקווה היא בכלל לונדון ואילת היא חלק מהריביירה הצרפתית.
אבל איפה היו ראשי הערים בחמש השנים האחרונות, שבהן איימו תאגידי המים לעקל לכם את החשבון בשל חוב של כמה שקלים? האם לשכתם ועמוד הפייסבוק שלהם היו פעילים בשעה שבחשבון הארנונה שלכם התגלתה טעות? האם, לולא היו מזכירים לכם, הייתם בכלל זוכרים שב־22 באוקטובר יש בחירות בקלפי הקרובה למקום מגוריכם?
התשובה נמצאת במספרים. בקושי כמחצית מהישראלים מגיעים לקלפי. סיבות לא חסרות, והראשונה שבהן היא, כמובן, העובדה שלא מדובר בשבתון. אנו מוכנים להילחם על הדמוקרטיה שלנו, ולחלופין שמנקי הרחוב יגיעו בדיוק בזמן ויפנו את הפחים, אבל מעדיפים לעשות זאת רק בזמננו הפנוי. האדישות הפוליטית מגיעה לשיאה דווקא בבחירות המוניציפליות, ולעיתים נדמה שבערים מסוימות הבחירות לוועד השכונה סוערות יותר.
כל זה לא יפריע, כמובן, למראית העין: העיריות ימשיכו לחפור ביום ובלילה כדי שנחשוב שמישהו באמת משקיע בנו, המתמודדים האחרים ינסו לשכנע אותנו שבחמש השנים האחרונות בעיקר דרכנו על קקי של כלבים ומגיע לנו טוב יותר, ושלטים רבים יזהמו את הרחובות. אחר כך היחצנים, הממתגים, הדוברים ושאר מלחכי הפנכה יגזרו את הקופון שלהם אם אכן תירשם הצלחה מסחררת. והתושבים? את מי הם יעניינו ב־23 באוקטובר?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו