החופש הגדול כמעט נגמר. הילדים סוף סוף יחזרו למסגרות, ההורים סוף סוף ישובו לעבודה. טוב, לא ממש. אחרי שבוע בדיוק הילדים ייצאו לחופשה הראשונה שלהם במהלך החודש - שלושה ימים מתוך 15 ימי החופשה שיש בתשרי, באדיבות מערכת החינוך.
בואו נעזוב לרגע את המצב הבלתי אפשרי, שבו הורים עובדים צריכים לדאוג למסגרת לילדים שלהם במשך כ־70 ימים במהלך השנה. מה בנוגע למערכת החינוך? רק לאחרונה הודיע שר החינוך, שי פירון, על כוונתו לבטל בחינות בגרות ומבחני מיצ"ב. לכאורה מדובר בהבנה שמערכת החינוך אינה בית חרושת לציונים ולהישגים, כי אם גורם מערכתי שאפשר לשרבב אליו את המילה "חינוך". אך את המודל הזה צריך לקחת צעד אחד קדימה.
במשך שנת הלימודים נמצאים ילדי הגנים ובתי הספר במסגרת מערכת החינוך למשך 220 יום (התיכונים והחטיבות לומדים 210 ימים). ומה קורה בשאר הימים? האם הם עדיין תחת מסגרת "מערכת החינוך"? אם לא, אז בואו נגדיר שאין כאן מערכת חינוך, כי אם מערכת "לימוד" בלבד, ונוכל לסדר את התקציבים ואת המסגרות באופן אחר. אם אכן מדובר במערכת "חינוך", איך ייתכן שמערכת, המתיימרת להיות "חינוכית" ולדאוג לחינוך הילדים, מרשה לעצמה להתכחש להם במשך כארבעה חודשים בשנה? איך יכול להיות שלמערכת "לא אכפת" מהילדים במשך תקופת זמן ארוכה כל כך?
ואם דווקא כן אכפת לה, כפי ששר החינוך דאג להבהיר לאחרונה, תוך כדי שהוא מחייב מורים לדבר עם הילדים במשך החופשה - איך יכול להיות שחוסר ההתאמה הזה בין חופשות ההורים לחופשות הילדים ממשיך להתקיים, כמעט 100 שנים לאחר שנוסד לוח החופשות?
כדי לפתור את בעיית חוסר הסנכרון בין החופשות, לא צריך להעביד מורים בפרך. הם עובדים קשה ממילא, וכולנו, בתור הורים, רוצים שבכיתות הלימוד יהיו מורים רגועים וגננות מאושרות. לכולנו יש אינטרס משותף. ילדים במסגרת הם ילדים רגועים יותר ואבודים פחות. ילדים הם לא "בעיה" שצריך למצוא לה "פתרון".
אפשר להתאים את זמן תחילת שנת הלימודים ללוח העברי, בדיוק כפי ששאר ימי הלימוד נקבעים לפי הלוח העברי, וכך להימנע מהמצב שנוצר השנה, שבו יש למעשה שלושה חודשי חופשה מבית הספר ומהגנים. אפשר להתאים את שבוע העבודה לשבוע הלימודים כך שהלימודים יתקיימו חמישה ימים, וימי שישי ישמשו לקיצוץ חופשות. כך הילדים יוכלו להיות עם הוריהם, כשההורים בבית. אפשר גם ליצור מסגרות משלימות קבועות מטעם המדינה, בתשלום ההורים, אך ללא שום ארגון ש"יגזור קופון" על ההורים, שגם ככה אינם עומדים בנטל.
יש פתרונות. השאלה היא אם יש חינוך.
הכותבת היא יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי" ומנכ"ל משותף ברדיו "קול הילדים"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו