ורק הסכסוך הישראלי־פלשתיני תמיד רלוונטי

בסוף השבוע נהרגו ונפצעו סורים רבים. בוודאי עשרות. אולי מאות. אך זה כבר "לא סיפור". מפני שדעת הקהל הורגלה לכותרות האלה, ומפני שצץ "סיפור" חדש במצרים. אם תגלוש ארץ הנילוס למלחמת אזרחים עקובה מדם, שתימשך זמן רב, היא תיסוג מן הכותרות ברגע שבו תוצת אש במדינה מרכזית נוספת באזור.

יש רק סיפור עיתונאי אחד שמסרב לגווע, והוא הסכסוך הישראלי־פלשתיני. עוסקים בו גם ברגיעה, מלעיטים ומלהיטים אותו גם כש"אין סיפור" בעגה העיתונאית. אפשר שההסבר לכך מצוי בדברים שאמר שלשום מזכ"ל האו"ם באן קי מון לסטודנטים בירושלים, שלפיהם ישראל הופלתה לרעה בארגון הבינלאומי שהוא עומד בראשו.

הוא המזכ"ל הראשון המודה בכך מאז הוביל או תאנט התימהוני משהו מדיניות פסיבית, שדירדרה את המזרח התיכון למלחמת 67'. אך גם באן קי מון לא יאמר כדברים האלה בפני סטודנטים בשבדיה ובנורבגיה ובשאר מדינות אירופה, שלא לדבר על ארצות ערב.

למרות הפער התקשורתי המתרחב בין העניין בטבח הסורי לעומת הירי הסיטוני במצרים, יש ביניהם קשר אמיץ, והוא נסיגת ארה"ב מן המעמד המיוחד שהיה לה במזרח התיכון. כמו שהיחס לישראל באו"ם אינו נהנה מקריטריון אחיד כלשאר החברות, כך גם המדיניות האמריקנית בשני מוקדי האש אינה מתבססת על עקרונות זהים.

תמוה שארה"ב אינה נוקפת אצבע למוטט את ציר הרשע המשתרע מטהרן עד לדמשק ולמטה חיזבאללה בביירות. לאמריקה עימות גלוי עם איראן בסוגיה הגרעינית, ואין סיבה שתנהג במשיכת כתפיים נוכח האפשרות כי סוכניה של טהרן יישארו על כנם בבירת סוריה ובחיזבאללה.

אך אם ייאמר כי לארה"ב יש מדיניות של הימנעות מהתערבות במאבקים פנים־לאומיים, מדוע אינה מקפידה על כלל זה גם במצרים? במה הירי של הצבא המצרי פסול מן הטבח של הסורים? אין לכך הסבר, אפילו לא במונחים של הדמוקרטיה המערבית והאביב הערבי.

כאשר וושינגטון אינה מתערבת נגד אסד, ארה"ב יוצאת וידה על התחתונה; וכאשר היא נוקטת לשון של גינוי כלפי הצבא המצרי, היא שוב תצא וידה על התחתונה. תמיד על התחתונה.

הנשיא ברק אובאמה לא מצא פסול בתוצאות ההצבעה לחוסני מובארק (יותר מ־90 אחוזים) עד שההמונים סערו בכיכר תחריר, ואז הפנתה לו עורף. תפיסתה הדמוקרטית הובילה אותה לשיתוף פעולה עם מוחמד מורסי, שסילק את כל ידידיה מעמדות שלטוניות. אך אם אמריקה אינה נגד מי שתופס את השלטון במצרים ובארצות אחרות בכוח הזרוע, מדוע היא עושה כן דווקא כאשר בעל בריתה הטבעי מחזיק בהגה?

בהגיע החורף הערבי לשיאו בעוד שנה או שנתיים תמצא ארה"ב את עצמה ללא בסיסי כוח בקהיר ובדמשק גם יחד. אילו היתה עקבית במדיניותה, כי אז היתה גוברת על יריביה באחת המדינות השותתות דם, לפחות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו