ביד הלשון

מגישה: דניאל רוט, צילום: דורון פרסאוד, הלבשה: מנגו, ארכיון: רויטרס, עמי אהרונוביץ', משה בן שמחון, מאפרת: הגר נחמיאס

לא בטוח שאהרון ברק הוא האחראי למטבע הלשון "הכל שפיט", אבל מקובל לייחס לו אותו, כיוון שזו התפיסה שהוא השליט בערכאה השיפוטית העליונה. או ליתר דיוק, "הכל בגיץ". כלומר, אין נושא שבג"ץ לא יכול לדון בו.

הביקורת על האימפריאליזם השיפוטי של ברק רווחה בעיקר בימין, ועם מינויו של הנשיא הנוכחי של בית המשפט העליון, אשר גרוניס, נשמעה אנחת רווחה בהקשר הזה. רבים קיוו שההרכב החדש יתערב פחות בהחלטות הממשלה.

וזה בדיוק מה שעיצבן את אותם אנשים השבוע: שבית המשפט העליון החליט לא להתערב בהחלטת הממשלה לשחרר מחבלים.

אז איך קרה שאנשים רציניים דיברו במשך שנים נגד ההתערבות היתירה לטעמם של בג"ץ ולא חשבו לרגע על האפשרות שגם לאי־התערבות עלול להיות מחיר?

ובכן, יש לי תחושה שזה קרה משום שהם לקחו יותר מדי ברצינות אירוע אשר מלמד לכאורה על יתרונות השימוש בלשון ואשר מתואר בספר "חלם וחכמיה". מדובר בפרשה ארוכה, שתחילתה במשלחת של עשרה נציגים מחלם שיצאו לחפש חידושים שרצוי להביא לעירם, והמשכה בחשש של חברי המשלחת שחלקם נעלמו. זאת, בשל שימוש בשיטות בעייתיות בספירת חברי המשלחת.

"אמר האיש: 'לא כך מונים בני אדם. אלמד אתכם כיצד למנות'. נתנו החלמאים לאיש שקל זהב. שם האיש את השקל בכיסו ואמר: 'יתקע כל אחד מכם את לשונו בחול, אחר כך תמנו את הגומות וידעתם את מספרכם'. אמר והלך לדרכו. והחלמאים שמחו מאוד על התורה החדשה ומייד ניגשו אל המלאכה. השתטחו על הארץ מלוא קומתם ותקעו את לשונותיהם בחול.

אך הזקן שבחבורה היה לו חוטם ארוך מאוד. נתקע גם החוטם שלו יחד עם הלשון לתוך החול. השאיר גם החוטם גומה אחת. קמו החלמאים והתחילו מונים בזהירות רבה: אחת עשרה!

עלצו החלמאים: היינו עשרה, ועכשיו אחד עשר! הרי זה סימן שילד יולד לנו! נתווסף חלמאי חדש! מזל טוב!"

והנה מוסר ההשכל: לפעמים הרווח משימוש מיותר בלשון - הוא חלמאי חדש.

הפער העדתי

הרב שטיינמן, חרדי, פסק השבוע כי יאיר לפיד הוא עמלק. לפי הרב עובדיה, אלה חובשי הכיפות הסרוגות. ונשאלת השאלה מדוע אי אפשר כבר לגשר על הפערים בין ספרדים לאשכנזים?

המורשת האירופית

בתקופת המנדט, בשיא הלחימה של האצ"ל נגד הבריטים, הביאו האחרונים לארץ גנרל שנחשב למומחה לדיכוי מרידות. שמו היה הגנרל סר אלווין בארקר. עד מהרה התברר שבארקר היה אנטישמי על גבול החולניות. היו לו לא מעט אמירות אנטישמיות, שהידועה שבהן היתה "צריך להכות את היהודים בכיסם", אמירה שמבוססת על המיתוס האנטישמי שהיהודים יעשו הכל בשביל כסף.

למרות שהבריטים עשו הכל כדי לדכא את המרידה, היה להם ברור שאי אפשר להציב בראש המאמץ שלהם קצין אנטישמי והם החזירו אותו לאנגליה.

עברו מאז כמה שנים והיום אין באירופה מישהו שיתבייש בשימוש במיתוס אנטישמי. לפיכך היה משמח השבוע במיוחד לגלות שמי שהיו הקולוניאליסטים הגדולים בתבל ועד היום מחזיקים בשטחים כבושים, כמו איי מאלבינס (פוקלנד), אינם יודעים מה לעשות מול הדרישה של ממשלת ספרד להסתלק מהשטח הכבוש של גיברלטר. ספרד עצמה מחזיקה בשני אזורים כבושים במרוקו (שלא לדבר על קטלוניה), ומצפון לספרד נמצאת צרפת הכובשת, שלא מוכנה לדבר עם החזית לשחרור קורסיקה. ויש עוד.

מה שלוקח אותנו לחבל ארץ כבוש אחר, טרנסילבניה שברומניה. בימי צ'אושסקו יישבו שם מתנחלים רומנים כדי לדכא את התרבות המקומית ההונגרית. גם עם הכיבוש הזה אין לאיחוד האירופי שום בעיה: רומניה היא חברה מלאה באיחוד.

מה שמחזיר אותנו אל אירוע מחייו של צ'אושסקו. יום אחד הוא ביקר בבסיס הצבאי המפואר שבעיר טארגו־מורש, טרנסילבניה. בסיום נפגש עם אזרחים מכובדים מהעיר ועם קציני הבסיס. היו אלה ימי המלחמה הקרה וצ'אושסקו נאם בפניהם על הנושא.

בסוף ניתן זמן לשאלות. אחד הקצינים שאל את צ'אושסקו: "האם צפויה מלחמת עולם שלישית, והאם רומניה תיאלץ להשתתף בה"?

צ'אושסקו ענה בחיוב.

הקצין המשיך ושאל: "ומי יהיה האויב"?

צ'אושסקו ענה שנראה שזו תהיה סין.

המאזינים נדהמו. אבל אז קצין אחר התאושש ושאל: "אבל כבוד החבר צ'אושסקו, יש יותר ממיליארד סינים, איך נוכל לנצח אותם"?

צ'אושסקו ענה בנחת: "במלחמות מודרניות לא חשובה הכמות אלא האיכות. הנה, תראה, במזרח התיכון 5 מיליון יהודים מצליחים לנצח מיליארד מוסלמים פעם אחר פעם".

היה רגע שקט ואז קם ראש הקהילה היהודית בעיר, מיקי ברמן ז"ל, ביקש את רשות הדיבור ושאל בטון שקט: "כבוד החבר צ'אושסקו, האם אתה בטוח שיש לך מספיק יהודים"?

פרוייקט חינוכי

שר החינוך חושב שלימודי הלשון מיותרים. וגם הספרות וההיסטוריה. וגם בחינות המיצ"ב. יש בכך היגיון: כי אם לא נדע את השפה, לא נוכל לקרוא את הספרות וההיסטוריה וכיוון שלא יהיו בחינות מיצ"ב לא נדע שהפכו אותנו לבורים.

החיים בארץ

השבוע פורסם מחקר ששוב מגלה כי מי שמדברים הרבה על סקס, עושים את זה הרבה פחות. ובמילים אחרות, החיים של אנשי "הארץ" לא משהו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו