לחקור הפרשה במטכ"ל – ובתקשורת

בפברואר 2011 הגיש אבי בניהו, שהיה דובר צה"ל, תביעה נגד משרד הפרסום מקאן־אריקסון ונגד העיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", בעקבות מודעה שפורסמה תחת הכותרת "הפוטש בקריה". נראה כי בניגוד לכוונתו של בניהו, ייתכן שהמודעה הזו תסייע לחשיפת האמת הקשה במה שכונה "פרשת הרפז" ונהפכה ל"פרשת אשכנזי".

כל זאת, כמובן, אם אכן המשטרה תבצע את מה שהיא חייבת לעשות - חקירה נחושה ומהירה באחת הפרשות החמורות בתולדות המדינה, פרשה שמן הראוי לחשוף בה גם את פרצופה האמיתי של התקשורת.

כרגע, כפי שכבר פורסם, הראיות בפרשה הזו חסויות בשל צווי איסור פרסום. נראה שלנוכח הראיות אין קושי מיוחד למצות את החקירה הנוכחית במהירות, כולל להפוך כל אבן על מנת לברר את חלקם של אמצעי תקשורת ועיתונאים.

אתמול פורסמו שני תצהירים הנוגעים לתביעה שהגיש בניהו: של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, ושל הפרשן הצבאי רב הניסיון של "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן.

התצהיר של פישמן, שהוא מסמך משפטי לכל דבר ועניין, מצהיר חד־משמעית כי לובש מדים בדרגת תת־אלוף, מינוי של הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, "נהג כיועץ פוליטי ותדמיתי", פעל "על מנת לפגוע במעמדו ובתדמיתו של השר ברק", ומעל לכל: "ההתנהלות של לשכת הרמטכ"ל ודובר צה"ל במסגרת העימות מול השר ברק היתה חתרנית... לא מדובר במי שמעד בלשונו באופן חד־פעמי, אלא בהתנהלות שכיחה אצל בניהו שנועדה להכשיל ולהשמיץ את שר הביטחון. אני וכתבים צבאיים אחרים שמענו עשרות התבטאויות כאלה, ואין לי ספק שאם היה מדובר בקצין אחר - ולא בדובר צה"ל שהכתבים הצבאיים ניזונו מפיו - היה הדבר זוכה לתהודה בתקשורת ונתפס בחומרה רבה".

למילים האחרונות יש חשיבות מרובה, והן מהוות המשך לעדות שלפיה פישמן וכתבים צבאיים אחרים שמעו עשרות התבטאויות שכאלה.

אין זה סוד כי מי שהתייצב לצידו של הציר אשכנזי־בניהו היה "ידיעות אחרונות" תחת נוני מוזס. לאור התצהיר של פישמן יהיה מעניין לבדוק את התדריכים שניתנו לכאורה לכתבים נגד הדרג המדיני.

אם יש משמעות ל"זכות הציבור לדעת", זהו אחד המקרים הברורים והחד־משמעיים ביותר. מדובר באישי ציבור, בממלאי תפקידים בכירים, במי ששואפים למלא עוד בעתיד תפקידים ציבוריים.

אלא שעל מנת לצמצם את הנזק לציבור, שנמנע ממנו לדעת כיצד באמת התנהלו אנשים שעשויים לבקש בעתיד את אמונו, ראוי שהחקירה תתבצע במהירות ובנחישות. לא להותיר אבן על אבן - ולא למרוח זמן.

היבט נוסף של הפרשה הוא כאמור ההיבט התקשורתי. די היה לשמוע אתמול את הדיון הטעון בגל"צ בין רזי ברקאי לארי שביט מ"הארץ" ואת טענתו של שביט כי לצה"ל היתה שליטה חסרת תקדים בתקשורת הישראלית, כדי להבין מה עלול להסתתר כאן.

היה זה הרמטכ"ל הנוכחי רא"ל בני גנץ שכינה את הפרשה "פגר מסריח". אבל ייתכן שהסירחון הוא לא רק במסדרונות המטכ"ל, אלא גם במסדרונות התקשורת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו