"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אפילו לא "מרגל חובבני"

,עודכן

קשה להתרגש מסיפורו של החרדי שהציע את שירותי הריגול שלו לטובת איראן: בעולמם של המרגלים האמיתיים הוא לא היה מתקבל אפילו לקורס המבוא לחובבנים. כל מעשיו היו גסים, מגושמים, מעוררי חשד. כמעט מתבקש לומר שסביר שמפעיליו האיראנים חשדו בו שהוא בכלל סוכן כפול.

גם יכולתו לגרום נזק היתה מזערית, אם בכלל. הסביבה שבה התגורר ופעל רחוקה מהעולם הביטחוני ומהסודות שמסקרנים את אויבינו. בימים האחרונים התפרסמו באתרים שונים סיפורי סבתא על רשת מרגלים שהעצור הפעיל לכאורה, ועל מידע יקר ערך שהוא העביר למפעיליו; מה לא היה שם, מקשרים לפוליטיקאים ועד לתוכניות טילים סודיות. מי שקרא היה משוכנע שיש לנו כאן מינימום מרקוס קלינגברג חדש.

שום דבר מכל אלה לא היה נכון, כמובן, למעט עובדת היסוד: חרדי קיצוני, תושב מאה שערים בירושלים, נעצר לאחר שנידב את עצמו לריגול למען האיראנים. חקירתו בשב"כ - כפי שעולה מכתב האישום - קושרת אותו למעשה לא רק ברמת הראיות הפיזיות, אלא גם מבחינת היסוד הנפשי (הכוונה) לבצע את המעשים. במצב הדברים הזה אין ספק שהמדינה מחויבת בהעמדתו לדין, שהרי המגע עם נציגים איראנים הוקם והעצור התכוון לפעול ולפגוע במדינה.

ועדיין, מעבר למשפט הפורמלי שיתקיים מן הסתם, ספק אם אפשר ללמוד מהמקרה הזה משהו על עולמם האמיתי של מרגלים. סוכנים אמיתיים נוהגים בהרבה פחות שלומיאליות, וגורמי ביון, גם באיראן, מחפשים להפעיל מרגלים קצת יותר יעילים ופוריים. הדבר היחיד שחופף למציאות באופן מלא הוא שיש בנטורי קרתא גורמים שמחפשים להזיק באופן אקטיבי למדינה שבה הם חיים.

בשורה התחתונה, מדובר בפרשה זניחה יחסית של דג רקק, שהפרט החשוב ביותר בה הוא החדות של גורמי הביטחון והמודיעין בישראל. גם בלי לדעת איזה מהפרטים חשף את העצור (הנסיעה לברלין, המפגש בשגרירות, כתובת המייל או שיחות הטלפון), ואף על פי שמדובר בפרשה זניחה, מישהו אצלנו היה ערני וחד מספיק כדי לאתר - ולסכל. עם חוסר הסובלנות הברור למקרים של ריגול, קלים כחמורים, יש כאן מסר משמעותי שאמור להרתיע או לפחות להקשות על מרגלים מוצלחים (ומסוכנים) יותר בעתיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר