"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פרשת המדליף לוויקיליקס: הזיכוי יכול לדרבן את המדליף הבא

,עודכן

בסעיף החמור ביותר - סיוע לאויב - זוכה אתמול טוראי ראשון ברדלי מנינג (25), חושף מסמכי ויקיליקס. עובדה זו כיכבה בדיווחי התקשורת האמריקנית; דווקא הזיכוי, ולא ההרשעות ב־20 סעיפים אחרים, ובהם בגידה. מנינג (25) נשם לרווחה. הוא אפילו הירשה לעצמו לספק למצלמה הבעה מרוצה כשעזב את האולם.

מנינג, מבחינתו, לא רק שזוכה באישום החמור ביותר, שהיה שולח אותו למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם, אלא שבית המשפט האמין לו. מבחינת בית המשפט הצבאי, מנינג העביר לאתר ההדלפות חומרים "גנובים", אבל לא לאויב - ארגון אל־קאעידה. גם הרשת זכתה מההפקר. אפשר להמשיך להזין אותה בלי לשתף פעולה עם יורשיו של בן לאדן. וגם פטריק סנאודן, מדליף ההאזנות האחרון, אולי שוקל עתה לשוב הביתה מרוסיה, באהבה.

יש לזכור, מנינג בסופו של דבר הורשע אחרי שחשף לעולם כ־700 אלף מסמכים צבאיים ודיפלומטיים שאותם העביר לאתר ויקיליקס. אלא שהזיכוי בסעיף החמור, שהתווסף לתיק האישום רק לפני שנה, האפיל על ההרשעה. כמה אירוני שהתביעה הוסיפה את אותו סעיף (סיוע לאויב) כדי להרתיע את ברדלי מנינג הבא. בדיעבד זו היתה טעות. הזיכוי בסעיף החמור יכול דווקא לדרבן את המנינג הבא לפעול - גם אם לנוכח ההרשעות עלול מנינג לשאת עונש של 154 שנות מאסר.

כדי להצליח להשיג את ההרשעה החמורה, התביעה היתה צריכה להוכיח כי החייל הצעיר העביר ביודעין את המסמכים, כדי שייפלו לידי האויב - במקרה הזה, ארגון הטרור הג'יהאדיסטי. בית המשפט לא השתכנע, והרשת הרוויחה. יש להניח שהדלפות נוספות יזרמו ברשת.

במהלך המשפט הציג התובע את מנינג כאנרכיסט וכבוגד. פרקליטו של הטוראי ראשון, לעומת זאת, הציג אותו כבחור תמים, נאיבי ובעיקר הומני; בעל כוונות טובות שרק רצה לשנות את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר מאשר מזרח עיראק, ששם שירת כחוקר מודיעין צעיר.

ההבדלים בין הדברים שאמר התובע לאלה של הסניגור הם בדיוק ההבדלים בהתייחסות כלפי מנינג גם באמריקה של היום: יש הרואים בו בוגד, שהביך את המעצמה מספר אחת בעולם, ואילו אחרים רואים בו גיבור, שהסתכן למען "תיקון". דבר אחד ברור: מנינג לא השאיר את העולם אדיש ואף סיפק למערכות העיתונים לילות ארוכים של עבודת נמלים.

בית המשפט הצבאי צריך עתה לגזור את עונשו של מנינג. מאז 3 ביוני התקיים המשפט בבסיס הצבאי בפורט מאד שבמדינת מרילנד, שעה נסיעה בלבד מהבית הלבן. אגב, מדובר באחד המתקנים הסודיים ביותר של צבא ארה"ב, מקום מושבה של NSA, הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב - המקום שממנו יכולה אמריקה להאזין לעולם כולו. לא פלא שבמהלך המשפט רבים חשבו על סנאודן, האיש שחשף את עודף הפעילות ואת האוזניים הגדולות של הסוכנות. מבחינת מנינג הוא ניצח: הנמענת של המברקים היתה אמריקה, ולא האויב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

בועז ביסמוט

כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.

כדאילהכיר