חיבור ואחדות - במקום נבואות שחורות

הבון־טון התקשורתי מאז ההכרזה על המנצחים בבחירות לרבנות הראשית, שלפיו "מה שהיה הוא שיהיה" או "החרדים ניצחו והרבנות תמשיך כדרכה", הוא מסע הפחדה מיותר שאין לו מקום בעת הזאת. הרב דוד לאו, רבה של מודיעין, אכן זכה בתמיכת רבני היהדות החרדית ובאמונם, וזו לא בושה, אלא אות של כבוד לאדם שמצליח להיות מקובל גם עליהם וגם על רבנים בציונות הדתית, וכך גם על רבים מקרב הציבור במדינה. הדבר מעיד על האיש, על מה שהוא מייצג ועל מה שיביא לרבנות הראשית לישראל.

מה יותר טוב, נחוץ ונכון כעת לעם השסוע והקרוע שלנו מרב צעיר ורענן מצד אחד, ובעל ניסיון עצום מצד אחר, שנולד בבית שבו אהבת האדם וכבוד הזולת הם הבסיס לחיים? בית שבו אחדות, קירוב לבבות והגישור בין חלקי האוכלוסייה היו לאורח חיים. מי לא מכיר את אביו, הרב ישראל מאיר לאו, ואת מה שנתן לעם שלנו מאז נבחר לרבנות הראשית ועד היום כרבה של העיר תל אביב־יפו? השם "הרב לאו" הפך למותג מוכר של קונצנזוס, של אחדות ושל קירוב לבבות (והדברים אינם נכתבים במסגרת קמפיין).

הרב דוד לאו מגיע לרבנות הראשית לאחר 20 שנה של ניסיון כרב העיר מודיעין, ולפני כן בשוהם. הוא שימש גשר בין תושבי מודיעין הדתיים והחילונים ודי היה להיות בביתו בליל יום הניצחון ולראות כמה באו לברך, ומכל חלקי האוכלוסייה.

מוזר לטעון ש"הרבנות תישאר אותה רבנות" כלפי רב שהמציא את המושג "שאל את הרב" באינטרנט לפני 13 שנה, כשהאינטרנט היה בחיתוליו, ומצא דרך יצירתית וטכנולוגית להנגיש את היהדות לעם; כלפי רב שיזם לראשונה רישום נישואים דרך אתר הרבנות במודיעין ובכך חסך לתושבי עירו ביורוקרטיה מיותרת; וכלפי הרב הצעיר ביותר בהיסטוריה של המדינה, הרב האהוב ביותר בעירו.

ישבתי בביתו ביום רביעי, רגע לפני הכרזת שמות המנצחים. המתח היה בעיצומו, כולם חיכו לדעת מה התוצאות.הסתכלתי על הרב דוד לאו ועל אשתו ציפי, על ילדיהם וגם על הנכד הקטן. האמונה היוקדת ש"מה שצריך לקרות - הוא שיקרה" היתה גם אז על פני כולם בדקות המתוחות ההן. לא זז בהם שריר. ואז ציפי אמרה: "אם אבא ייבחר, הוא יעשה מה שיוכל למען עם ישראל. ואם לא, זה מה שצריך להיות ונמשיך לפעול למען אנשי מודיעין".

לאחר ההכרזה על ניצחונו, חיבק הרב ישראל מאיר לאו את בנו, הרב דוד לאו, בחיבוק חם ומרגש. התחושה היתה שהלפיד הועבר הלאה. השושלת המשפחתית הרבנית נמשכת גם לדור הבא. לפיד של אהבת חינם, של אבוקת יהדות אמיתית, של אחדות ושל קירוב לבבות. לפיד של דו־קיום ושל רצון לתת לעם הזה את מה שצריך בעת הזאת - יותר חיבור, ובעיקר אחדות.