בירושלים התגדרו אתמול במשפט כי ג'ון קרי "מיצה את הצד הישראלי", וגם ארה"ב יודעת כי חידוש המשא ומתן תלוי באורח בלעדי בתשובתו של אבו מאזן.
בנימין נתניהו בחר לשוחח אתמול בטלפון עם קרי לא בגלל העליות במשא ומתן לקראת פתיחת המשא ומתן, אלא עקב הכוונה האירופית לפרסם מחר את "מסמך החרם" על ההתנחלויות.
ראש הממשלה ידע מראש על המסמך, אבל משרד החוץ לא ניפק לו את תאריך היעד לפרסומו. כישלון לדיפלומטיה הישראלית הפרוסה על פני היבשת. אולי באמת אין צורך להיענות לתביעתם של הדיפלומטים לשפר את תנאי השירות בחו"ל.
כיצד אירע הדבר? ומי יערוב כי לא יתרחש בעתיד בנושאים חשובים מאשר תאריך של מסמך בעייתי?
יש עתה סיכוי כי המשא ומתן המיוחל עם הפלשתינים יתחדש. ישראל למודת המגעים עם חמקנותו הסדרתית של אבו מאזן ממתינה באווירה ספקנית. לשתיקתה יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד נכון לא לחשוף את תרומת ישראל לחידוש המשא ומתן שמא לא ייצא לפועל ובינתיים ייוודע דבר המחיר שהסכימה לשלם. אך מצד אחר נכון להכין את דעת הקהל בארץ לכך שאין ארוחות חינם, אין משא ומתן בלי מתן, וגם ישראל תשלם ותתפתח מחלוקת מבית.
על אלה מעיב המסמך האירופי. הוא היה צפוי שנים רבות ונחשף לפני שלושה ימים ועתיד להירשם כחוק מחר.
נתניהו, אשר נזעק להיווכח כי לא עודכן באשר לתאריך, קיים סידרה של מגעים לדחותו. גם ציפי לבני התגייסה. אפשר כי מאוחר מדי. גיוס החירום היה בשיחת טלפון של נתניהו אל קרי בירדן, שיפעיל את השפעת ארה"ב באירופה. אך גם בלשכתו בירושלים ידעו כי הסיכויים קלושים.
אין לטעות, מדובר במסמך חשוב. לא בגלל תוכנו. גם נכון שאינו מחייב את האיחוד האירופי כגוש. כל מדינה לעצמה. אך חשיבותו נובעת מהיותו ציון דרך ראשון בדרך מסוכנת של חרמות, שסופה - מי ישורנו?
חבל שמדינת ישראל אינה מודיעה כי עצרה או צימצמה למשך זמן מוגבל וקבוע מראש את הבנייה בהתנחלויות.
הרי ממילא היא עושה כן, וגם אם ההודעה תקומם כמה גורמים ימניים היא אינה משנה את המציאות השוררת בשטח, שנדם קול הלמות הפטישים והטרקטורים ומערבלי הבטון. בוודאי בירושלים.
התוצאה היא שהממשלה משלמת פעמיים ואינה זוכה אפילו ביתרון אחד. היא מכעיסה מבית את אורי אריאל, ואינה חוסכת מעצמה את שבטה של זהבה גלאון. אפשר לחסוך אחד מן השניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו