"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מצרים: עתיד של התנגשויות

,עודכן

מצרים היא ארץ עייפה ויגעה. קרני השחר שעטפו את כיכר תחריר בחמימות של התחלה חדשה גוועות, ומצרים המודרנית צריכה להמשיך בחיפושה הסיזיפי אחר מודרניות, זהות ועוצמה לאומית. לא מהפכה פתאומית היא הסכנה כאן, אלא נפילתה של מצרים שוב אל ערש תולדות אכזבותיה. כיצד יגיב לכך הפעם העם המצרי, רווי האידיאולוגיה אך למוד התסכול והאכזבה מהפוליטיקה ומהכלכלה האזורית? ככל הנראה, באלימות מתמשכת.

מצרים השוקעת נשענת על תחושה של זהות לאומית מובחנת. ואולם השקפות העולם הדתיות לא פינו לחלוטין את הזירה עבור רעיונות ודפוסי מחשבה לאומיים מודרניים. אלו וגם אלו מתחרים ביניהם בשוק הרעיוני ללא הפסקה.

במשך תקופה ארוכה הלאומיות שימשה סוכן ראשי לרעיונות מערביים: מודרנה, קידמה והזכות להגדרה עצמית, כמו גם השליטה של האדם על גורלו - לב־ליבו של הרעיון החילוני. לאומיות המדגישה שפה או טריטוריה כגורמים קוהסיביים (מלוכדים) של הקהילה הפוליטית. הדת נדחקה לשוליים והפכה לגורם אחד מיני רבים במורשתה התרבותית של מצרים. לא שאין מקום לדת במורשת התרבותית ובדגם הלאומי של עבד אל־נאצר, אלא שזו זזה לשולי הזהות.

ניסיון ה"נורמליזציה" של התנועות האיסלאמיסטיות ופשרותיהן מול השלטון יצרו קבוצות שוליים שהקצינו לא רק אמצעי אלימות וטרור, אלא גם את הדיכוטומיה בין האיסלאם למערב. התנועות החדשות עזבו את המסר האוניברסלי של האיסלאם בראשית דרכו, זה שביקש לבטל את מדינת הלאום ולאחד את שורות האומה באמצעות הכשרת לבבות וחינוך, ובחרו על פניו את הפרטיקולריזם הלאומי וההתפשרות על קיומה של מדינת הלאום. למרות זאת, אחיזתה של הזהות האיסלאמית חזקה הרבה יותר בחברה האזרחית. לראיה, תוצאות הבחירות ומשאל העם במצרים בשנה החולפת, שבהם זכתה תנועת האחים המוסלמים. סיבה נוספת לזכיית האחים המוסלמים התבססה על מגמה חוזרת בעולם המוסלמי בעיתות חירום: נטייה לחזור למקורות, משמע לישות המוגדרת באמצעות האיסלאם, ולא באמצעות לאומיות. האיסלאמיזציה המחודשת, שבאה גם הפעם מ"למטה", היא בראש ובראשונה דרך לבנות מחדש זהות בעולם שאיבד ממשמעותו ונעשה לא מוכר ומנוכר.

האם אפשר לאחד את עמק הנילוס? האם הלאומיות המצרית המודרנית וכמיהתה לייחוד תעמוד בנטל מורשתה הדתית-איסלאמית? הדרך לשינוי המצב הפוליטי, החברתי והכלכלי היא מדממת ורצופה בהקצנת האלימות. עשרות ההרוגים בשבוע שעבר הם תולדה של סכסוך היסטורי בין שני זרמים, שתוצאת התנגשותם לאורך השנים היא אלימה ומסוכנת. אם המצב יימשך כך, מצרים שוב תפסיד הזדמנות אמיתית לשינוי. החושך שוב יעטוף את הארץ, המים ביאור יהפכו לדם והיא שוב תקריב את בניה על התנגשות בין זהויות ואידיאולוגיות, בלי להבטיח עתיד טוב יותר לדור הבא.

הכותב הוא חוקר בתוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר