"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

החרדים מ־פ־ח־דים

,עודכן

התוקפנות המופגנת כלפי חיילים חרדים בשכונות מגוריהם היתה צפויה. תקיפת החייל החרדי בשכונת מאה שערים בירושלים היתה תקרית אחת בשורת אירועים מכעיסים ומסוכנים כאלה. ההפתעה העיקרית היא שבסיכומו של דבר, רמת העוינות כלפיהם נמוכה מכפי שניבאו התסריטים השחורים הראשונים. מי שתיכננו את קליטת החיילים החרדים בצה"ל העריכו כי שיעור ההתנכלויות יהיה גבוה יותר.

עם זאת, אין להקל ראש בהן. המשטרה חייבת להגן על חייל בביתו, ובשעת הצורך להפעיל כוח. גם ראוי להקל על החייל החרד. אם הוא מבקש לצאת את הבסיס לביתו בבגדים אזרחיים כדי למנוע מעצמו פגיעה פיזית ונפשית - יש לאפשר לו לעשות כן, אבל לא להמליץ על כך. הרי יש ערך פסיכולוגי חשוב - במחיר של סיכון לא מבוטל - שהחייל החרדי יגיע לביתו גא במדיו ובדרגותיו ובמעשיו ובבחירתו.

המערכה על נפש החיילים החרדים חשובה; אבל היא על הרבה יותר מקרב רוחני על נפשם בלבד, והמגמה היא להרחיבה לקביעת נורמה חדשה בשכונותיהם. מבחינה זו חוק השוויון בנטל, אף שאינו שוויון והוא מפלה בנטל את החיילים, מסייע בכך שהוא מאלץ את הצעיר החרד לשקול באיזה צד של המתרס הוא רוצה למצוא את עצמו בשנים הקרובות, ומה המחיר שהוא מוכן לשלם בעבור כך.

בלי למצוא בדל צידוק לאלימות נגד החיילים החרדים, ראוי לפרשה בנימה אופטימית כחולשה של הממסד האדמו"רי ושל הגטו הפיזי והרוחני. הם מיידים אבנים ומכים ויורקים ומקללים מפני שבפועל הם מ־פ־ח־דים, כצליל התבטאותו של רה"מ בעניין אחר. הם מפחדים שאח צעיר ילך בעקבות הבכור במדים, ואחיין יזרום אחרי אחיין לבקו"ם.

בנסיבות אלה יהיה זה משגה לפתוח צוהר להשתמטות בחסות החוק. כזאת היא הצעת החוק של מרב מיכאלי (העבודה), המבקשת להעניק לחרדים פטור מגיוס בשם חופש המצפון הדתי. הצעה כזאת עולה בקנה אחד עם אדישותו של השמאל הקיצוני כלפי המאבק לשוויון. עמדתו מעוררת חשד כי כלל וכלל לא אכפת לו, שהשורות בצה"ל ייוותרו דלילות.

אך גם בקבלי את הסברי ח"כ מיכאלי למניעי הצעת החוק שלה כעניין מצפוני, אסור שתתממש בעתיד הנראה לעין. ערוץ להשתמטות ולפטור מגיוס סותר את הצורך הביטחוני והחברתי והכלכלי לעודד את הצעיר החרד לשרת בצה"ל ולהשתלב בחברה לא רק למען המדינה, אלא גם לטובת ציבור המאמינים.

מבחינה זו החייל החרד שחוזר לחופשה ומקפיד ללבוש את מדיו ברחוב כנושא הערצה של הנערים השכנים (ובחדרי ליבם גם של מיידי האבנים) ממלא תפקיד חשוב של שליח מצווה לשינוי פני החברה. הרוב הרבני־חרדי במאה שערים מגנה את לובש המדים כפרובוקטור? אם כן ניתן ליצוק ביטוי חדש - פרובוקציה ברוכה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר