פרשת 1876: האם ההיסטוריה בארצות הברית חוזרת?

אם החשש הפוטנציאלי מפני תוצאות הבחירות הנוכחיות נובע מכך שהן עלולות להשליך על התפרצות עימותים חריפים בצל משבר כלכלי ואווירה נפיצה, הרי שאין זו נקודת הזמן הארכימדית בהיסטוריית הבחירות של ארצות הברית בה הדבר בולט לעין. מערכת הבחירות ה-23 לנשיאות היאתמונת המראההמתבקשת.

תמונת המצב המסתמנת בשעות אלה שבמסגרתה לא קיימת - נכון לנקודת זמן זו, הכרעה ברורה באשר לזהות הנשיא האמריקני בצל קיטוב חריף במדינה הנכנס מהדהדת את הזיכרון ההיסטורי ממערכת הבחירות הדרמטית ביותר בהיסטוריה האמריקנית ב-1876.תוצאות מערכת הבחירות היו "שנויות במחלוקת" בלשון המעטה והמצב הכללי באותם ימים היה מורכב הרבה יותר, בפרט שהחוקה לא ייצרה מנגנונים דאז לפתור קיטוב כה עמוק ברמה המשפטית.

הבחירות התנהלו בין רתרפורד הייז, מושל אוהיו, מהמפלגה הרפובליקנית (165 אלקטורים) מול יריבו הדמוקרטי סמואל טילדן מושל ניו יורק (שזכה ב- 184 אלקטורים וחסר לו אלקטור אחד בודד כדי לזכות). הכל התנקז לספירת 20 האלקטורים האחרונים, שקשה היה להכריע בהם, בין היתר בשל שורת זיופים.

וזה לא הכל; מהומות החלו במקומות שונים במדינה ותחושת היעדר האמון הציבורי משני המחנות גברה, גם בנוגע לשאלה הטכנית לכאורה על אודות הזהות הפוליטית של סופרי הקולות. הרקע הטעון הזה היווה את התשתית להקמת וועדה על ידי הקונגרס.

זו הובילה, לבסוף, לפשרה שנודעה כ "פשרת 1877", שברבות השנים נודעה לשמצה. משמעותה - הייז מונה לנשיא, ובתמורה לכך הדמוקרטים החזירו את הדרום למצבו טרוםמלחמת האזרחים, קרי הפסקת השיקום של השחורים, פעולה שהשליכה על המשך אפלייתם משך עשרות שנים קדימה.

בהיעדר הכרעה ברורה, יש מי שיראה בתקדים ההיסטורי הזה הכרח בפשרה, ואילו יש המקפידים לציין את חולשתה ההיסטורית, שהשפיעה על התבוססותה במקום של אמריקה באותן שנים.