הנשיא ביידן כבר בחר: אמריקה תשקע

בנובמבר 2009, נשא בעל הטור הנודע צ'ארלס קראוטה אמר נאום מכונן, שכותרתו: "שקיעה היא בחירה". וכה אמר קראוטהאמר, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים: "על השאלה אם אמריקה נמצאת בתהליך של שקיעה אין תשובה חד־משמעית של כן או לא... שום דבר אינו בלתי נמנע. שום דבר לא נכתב מראש. עבור אמריקה, כיום, שקיעה אינה מצב רפואי נתון. שקיעה היא בחירה. אם היא תחליט לשקוע, זה מה שיקרה".

בשבוע שעבר הנשיא ביידן בחר: אמריקה תשקע.

זו לא היתה בחירה בלתי נמנעת. זו היתה הרפתקנות קיצונית, שהיא סימפטומטית למחויבותו של ביידן לאידיאולוגיה האווילית שלו - אידיאולוגיה שהתרסקה בפזיזות אל קיר הפלדה של המציאות באפגניסטן. הנשיאים לשעבר אובמה וטראמפ רצו שניהם להתפנות מאפגניסטן, אך יחד עם זאת הכירו במציאות בשטח: הם הבינו שהפסקת התמיכה האמריקנית בצבא האפגני תביא לכך שהטליבאן - משטר הטרור שתמך באוסמה בן לאדן וסייע לאל־קאעידה לפני פיגועי 11 בספטמבר ואחריהם - ישתלט על המדינה.

ביידן ידע זאת, אבל פשוט לא היה לו אכפת. כפי שדוּוח ב־2010, במהלך שיחה עם סגן מזכיר המדינה דאז, ריצ'רד הולברוק, ביידן התבטא ביחס לאחריות האמריקנית על הנעשה באפגניסטן באלה המילים: "שילכו לה**יין, זו לא הבעיה שלנו. עשינו זאת בווייטנאם, וניקסון וקיסינג'ר בקושי הצליחו לצאת מזה בשלום".

וכך הרס ביידן את המבוי הסתום באפגניסטן, שאִפשר לחיל החילוץ האמריקני נגד טרור להמשיך בהצלחה במשימתו במדינה מוכת המלחמות. האמריקנים בנו את הצבא האפגני כך שיעבוד עם סיוע אווירי צמוד שלהם; ביידן ביטל את הסיוע הזה. למעשה, הוא הרחיק לכת אף יותר כשאסר על קבלנים אמריקנים להיכנס למדינה כדי לסייע לחיל האוויר האפגני לתחזק את הציוד הצבאי והאמל"חים שלו. הוא השפיל עד עפר את הצבא האפגני, ואז הפנה אליו אצבע מאשימה כשנטש את שדה הקרב.

וביידן שיקר. הוא שיקר באומרו שאפגניסטן מייצגת "מלחמה אינסופית" שעלולה להביא ל"שורות אינסופיות של מצבות בבית הקברות הלאומי בארלינגטון". בפועל, ארה"ב סיימה את מבצעי הלחימה באפגניסטן כבר ב־2014, כאשר לפני הנסיגה המבורדקת של ביידן בשבוע שעבר, היו על אדמת אפגניסטן רק 2,500 חיילים אמריקנים, ואף לא פצוע אחד מאז פברואר 2020. ביידן טען שידיו היו כבולות להסכם הטנטטיבי שבין ממשל טראמפ לטליבאן, אם כי לא היתה לו שום בעיה לבטלו, ולמרות שהטליבאן לא הצליח כמובן לעמוד אף לא באחד מתנאי ההסכם. ביידן שיקר כשייחס את התמוטטות הצבא האפגני להיעדר מוטיבציה: האפגנים ספגו 55 אלף הרוגים מאז 2015, לעומת כוחות נאט"ו שכמעט לא ספגו אבדות.

מדוע ביידן עשה כל זאת?

התשובה הכנה היא זו: עוצמה אמריקנית אינה ניצבת בראש סדר העדיפויות של הנשיא הנוכחי. ביידן מבקש למזער ככל האפשר את טביעת הרגל האמריקנית בזירה העולמית. הוא מעוניין בכך שאמריקה תתמקד ככל האפשר בבנייתה של מדינת רווחה חברתית בסגנון נורדי, ובמקביל לקדם תוכניות לחלוקה חדשה של משאבים לפי מפתח של אפליה גזעית מתקנת, בהשפעת ההסתה הפרוגרסיבית.

תוצאות הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן תחת ביידן יביאו להתחדשות איומי הטרור, כאשר אויביה של ארה"ב מזהים שהיא אינה יותר מאשר נמר של נייר; חידוש התוקפנות הסינית נגד טייוואן וניסיונות הידברות דיפלומטיים של סין עם הטליבאן; ומתקפות חדשות מצד רוסיה ואיראן. מדיניות החוץ מתעבת ואקום, וביידן יצר ואקום כזה בכוונת מכוון. יתרה מכך, בנטישת מי שהיתה בת ברית במשך שני עשורים, ביידן שיגר מסר ברור: מי שנשען על תמיכה אמריקנית, מוטב לו לחשוב פעמיים. עדיף ליצור קשרים ריאל־פוליטיים עם אויביה של אמריקה כדי לגדר סיכונים.

בינתיים גוברים הלחצים האינפלציוניים על הכלכלה האמריקנית, וביידן ממשיך להדפיס ולבזבז טריליוני דולרים על תוכניות חדשות ושערורייתיות של הגדלת מעגל מקבלי הקצבאות, תוך ניסיון להגדיר מחדש את היחסים בין האזרחים לממשלה.

אם יש דוקטרינה לביידן, הרי היא זאת: כניעה ללא תנאי בחו"ל, וניפוח אווילי של ההוצאות הממשלתיות מבית.

לשקוע זו בחירה. וביידן בחר.

תרגם מאנגלית: שאול לילוב