יפה בן דויד: "האחריות לחינוך מחייבת סמכות ואמון באנשי החינוך"

מזכ״לית הסתדרות המורים אמרה בוועידת ״ישראל היום״ בניו יורק כי בהסכם הבא תדרוש, לצד שיפור השכר, סמכות למנהלים, למורים ולגננות להחליט מה וכיצד ללמד. על התמודדות הצוותים במלחמה: ״כדי שיוכלו להעניק לילדים יציבות וביטחון, המערכת צריכה לעמוד לצידם״

״ההיכרות של אנשי החינוך עם תלמידיהם היא חלק מהידע המקצועי שלהם. הם פוגשים את הילדים מדי יום, מזהים קשיים ורואים גם אפשרויות שטרם התממשו. ההיכרות הזאת צריכה לקבל ביטוי בהחלטות שהם מוסמכים לקבל״, אמרה מזכ״לית הסתדרות המורים יפה בן דויד בריאיון לעדי נירמן בוועידת ״ישראל היום״ בניו יורק.

הוועידה נפתחה הערב, רביעי, בהשתתפות בכירים מישראל ומארצות הברית, אנשי ממשל, ראשי ארגונים ודמויות מרכזיות בעולם היהודי. היא מתקיימת זו השנה השנייה במלון אינטרקונטיננטל במנהטן, במעמד מו״לית ״ישראל היום״, פרופ׳ מרים אדלסון.

בן דויד קשרה בין האחריות המוטלת על אנשי החינוך לבין סמכותם המקצועית. ״כשמבקשים ממורה לתת מענה לתלמידים שונים, צריך לאפשר לו להפעיל שיקול דעת ולהתאים את ההוראה לצורכיהם. אי אפשר לרכז את ההחלטות במשרד החינוך ולהשאיר לצוותים את מלוא האחריות לתוצאות. בהסכם הבא נדרוש שלמנהלים, למורים ולגננות תהיה סמכות להחליט מה וכיצד ללמד. אמון במקצועיותם צריך להתבטא במרחב שניתן להם לפעול״.

את הדרישה לשיפור השכר הציגה כחלק מההכרה במעמדם: ״החשיבות שהמדינה מייחסת לחינוך צריכה לקבל ביטוי בשכרם ובתנאי עבודתם של העוסקים בו. אנחנו מפקידים בידיהם אחריות גדולה להתפתחות הילדים ולעתיד החברה. האחריות הזאת צריכה לזכות בהכרה ממשית״.

כשנשאלה על האפשרות לשביתה בספטמבר, אמרה: ״אני מגיעה למשא ומתן מתוך רצון להידבר ולהגיע להסכם. שביתה היא מוצא אחרון, אבל הנכונות להסכמות הולכת יחד עם מחויבות ברורה לשכרם ולמעמדם של אנשי החינוך״. היא דחתה את התדמית שלפיה הסתדרות המורים מרבה להשבית לימודים, ולדבריה, בעשרים השנים האחרונות עשתה זאת אולי שלוש פעמים.

בן דויד מנתה את המחסור במורים, האלימות, התערבות ההורים ואובדן הסמכות בין הקשיים שעימם מתמודדים הצוותים. ״אנשי החינוך זקוקים לסביבת עבודה שמאפשרת להם לחנך: לסמכות מקצועית, לגיבוי ולביטחון. תפקידה של המערכת הוא ליצור את התנאים האלה ולעמוד מאחוריהם״.

גם מי שמעניקים יציבות זקוקים לתמיכה

על ההוראה במלחמה אמרה: ״בתוך הכאוס וחוסר הוודאות, אנשי החינוך התגייסו ויצרו עבור הילדים מסגרות בבתי הספר ובמלונות המפונים. הם הביאו היכרות, קשר ורציפות בשעה שחיי הילדים השתנו. גם הם התמודדו עם כאב, אובדן ודאגה. כדי שיוכלו להעניק לילדים יציבות וביטחון, המערכת צריכה לעמוד גם לצידם״.

בן דויד סיפרה על תלמידים שהתקשו לשתף פסיכולוגים שהגיעו לסייע להם: ״כששאלתי מדוע לא שיתפו, השיבו שידעו שהפסיכולוגים יתחלפו. הם ביקשו את המורים והמחנכים שלהם, האנשים שהם מכירים וסומכים עליהם. יש משמעות עמוקה לנוכחות של אדם שמכיר את הילד וממשיך ללוות אותו״.

לדבריה, 170 משפחות מקרב אנשי החינוך נכנסו למעגל השכול במלחמה. בביקור במסגרת החינוכית של ילדי בארי, לאחר שהסתדרות המורים סייעה לזרז את הגעת הקרוואנים, אחד הילדים הרכין את ראשו, יצא ואמר ״תודה לכם״. המנהלת הסבירה כי איבד את שני הוריו. בבית ספר למפונים בים המלח פגשה ילד שביקש מאימו המורה לספר כמה הוא גיבור. ״שאלתי למה, והוא אמר: אני הייתי שלושים שעות בממ״ד ולא דיברתי״.

בן דויד ציינה, כי הסתדרות המורים מפעילה מערך תמיכה הכולל פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים בפוסט־טראומה. ״המחויבות שלנו לאנשי החינוך כוללת גם את הצורך שלהם לקבל עזרה מקצועית. מי שנדרשים להיות קשובים למצוקות הילדים זקוקים בעצמם למקום שבו יוכלו לדבר, לקבל תמיכה ולעבד את שעברו״. לדבריה, משרד החינוך ביקש למנוע את הפעילות, אך היא עמדה על המשכה. היא סיפרה גם על גיוס תרומות מחו״ל להקמת בתי ספר ולרכישת ציוד, ועל סיוע בציוד גם לחיילים.

לראות בכל תלמיד את האפשרות להתפתח

כשנשאלה על חלקה של מערכת החינוך בעיצוב הדור שהתגייס ונלחם, אמרה: ״התפקיד החינוכי מחייב אותנו לתת לתלמידים כלים להבין את העולם, להתמודד עם קושי ולהכיר בכוחותיהם. אנחנו רוצים שייצאו לחיים הבוגרים ולשירות הצבאי מתוך תחושת מסוגלות, אחריות ושייכות. לשם כך הם זקוקים לאנשי חינוך שמכוונים אותם, מאמינים בהם ועוזרים להם להתפתח״.

״מצוינות יכולה להתבטא בלימודים, ביצירה, ברגישות לאחר וביכולת להוביל. בכל תלמיד ותלמידה יש יכולת שראויה להכרה ולטיפוח. תפקיד איש החינוך הוא לזהות אותה וליצור הזדמנויות להתפתחותה. ילד שמגלה שיש לו מה להציע יכול לבנות אמונה בעצמו ונכונות להתמודד גם עם הקושי״.

בן דויד כינתה את הדור שנלחם ״דור של גיבורים״ והדגישה את חשיבות הזהות היהודית והאהבה למולדת. ״אנחנו מבקשים לגדל צעירים שמכירים את שורשיהם, רואים את האדם שלצידם ומרגישים אחריות לעתיד החברה שבה הם חיים״.