ועידת "ישראל היום" בניו יורק נערכת היום (רביעי) בהשתתפות בכירים מישראל ומארצות הברית, אנשי ממשל, בכירי המשק, ראשי ארגונים ודמויות מרכזיות בעולם היהודי. הוועידה, המתקיימת זו השנה השנייה במלון אינטרקונטיננטל במנהטן במעמד מו"לית "ישראל היום", פרופ' מרים אדלסון, כוללת שיחות, ראיונות ומושבים שיעסקו בסוגיות המרכזיות הניצבות בפני ישראל, ארה"ב והעולם היהודי.
בריאיון לכתבת "ישראל היום" עדי נירמן סיפר מנהל איגוד תעשיות המזון, אביב חצבני, על תעשיות המזון כנכס אסטרטגי וביטחוני, ועל החשיבות של שמירה על הייצור המקומי בשגרה ובחירום.
נירמן פתחה בשאלה שכל ישראלי שואל: למה המזון בישראל כל כך יקר? "קודם כל, ישראל היא מדינה יקרה, ויש לנו בעיה כללית של יוקר מחייה. המזון הוא רק מרכיב אחד", השיב חצבני. לדבריו, ישראל אינה שונה כל כך ממדינות אחרות, ובאירופה רואים את בשבועות האחרונים את המחאות כנגד יוקר המחיה. "ישראל כל כך יקרה בגלל עלויות הממשלה", קבע. "ב-15 השנים האחרונות ישראל ביצעה מספר רפורמות ייבוא, אבל לא שינתה באמת את הסביבה העסקית בעבור התעשייה. זו הבעיה מרכזית".
"75% מהמזון הארוז מיוצר בישראל"
נירמן הזכירה כי חצבני הזהיר בעבר שמדיניות הייבוא, שנועדה להוזיל את המזון, עלולה לסכן את יכולת הייצור העצמאית של ישראל. היא שאלה אם ישראל מקריבה את עצמאותה בתחום המזון כדי להוריד מחירים.
"אנחנו לא נגד ייבוא, ואנחנו לא מבקשים מהממשלה הגנה מתחרות. אנחנו תומכים בתחרות", הבהיר חצבני.
לדבריו, כ-75% מהמזון הארוז בישראל מיוצר בידי התעשייה המקומית. "אני שואל שאלה אחרת: מה יעלה בגורל ביטחון המזון ב-25 השנים הקרובות, אם התעשייה המקומית תייצר רק 30% המזון? אז התעשייה לא תוכל לקחת אחריות על ביטחון המזון בישראל".
נירמן שאלה כיצד הפכה עצמאות המזון לעניין של ביטחון לאומי, אחרי שלוש שנות מלחמה ושיבושים בשילוח הבינלאומי. חצבני הציע להסתכל על שבע השנים האחרונות: הקורונה, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, וטבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו.
"בשבע השנים האלה אפשר לראות משהו מדהים", אמר. "תעשיית המזון המקומית המשיכה לספק מזון בכל המדינה. אזרחי ישראל יכלו להיכנס לסופר בכל מקום, מתי שרצו, ולקנות מה שרצו. למרות כל המשברים, עשינו זאת והמדפים נותרו מלאים".
"מה קרה ב-8 וב-9 באוקטובר ומאז?", שאל. "כל מפעלי המזון בשדרות, בקריית שמונה ובנתיבות פתחו את שעריהם, הכניסו את העובדים שלהם עם חיילים, והמשיכו לייצר ולספק מזון לכל המדינה. זה כמעט נס".
נירמן הזכירה את המצור החות'י ושאלה אם ישראל תוכל לספק לעצמה מזון אם הייבוא ישובש. לדברי חצבני, במצבים כאלה ניתן לייבא דרך ירדן, אבל זה עולה יותר כסף ודורש זמן, משום שצריך למצוא נתיב חלופי. "זה חלק מניהול הסיכונים של ביטחון המזון", אמר.
"בישראל הסובסידיה לחקלאים קרובה לאפס"
כשנשאל אם הממשלה עושה מספיק כדי להגן על תעשיית המזון המקומית, השיב חצבני כי זו אחת הבעיות המרכזיות. לדבריו, כל הממשלות ב-15 השנים האחרונות האמינו שאפשר לעשות רפורמה בלי לשנות את הסביבה העסקית. הוא הזכיר כי תעשיית המזון בישראל מייבאת חלק משמעותי מחומרי הגלם. "ב-2015, ברפורמת הייבוא הראשונה, המטרה הייתה המזון היבש. היום 45% ממוצרי המזון היבש מיובאים", אמר. "ישראל לא יכולה לספק את כל צורכי המזון של אזרחיה כיום, והיא לא תעשה זאת גם ב-20 השנים הקרובות".
נירמן שאלה מה הוא מצפה שהמדינה תעשה. "אם רוצים רפורמה חדשה, צריך להסתכל על כל הסביבה העסקית בעולם, ולא רק להוריד רגולציה", השיב. "קחי למשל את החקלאות: אפשר להוריד מסים על ייבוא, אבל אף אחד לא מדבר על סובסידיות ישירות לחקלאים. חייבים לתת אותן, אחרת הם לא יכולים להתחרות". לדבריו, בארה"ב ובאיחוד האירופי החקלאים מקבלים סובסידיות של כ-35% עד 50%, "ובישראל היא קרובה לאפס".
"צריך לגדר את הסיכון"
נירמן שאלה מה הוא מצפה שייעשה. "אם רוצים רפורמה חדשה, צריך להסתכל על כל הסביבה העסקית בעולם, ולא רק להוריד רגולציה", השיב. "קחי למשל את החקלאות: אפשר להוריד מסים על ייבוא, אבל אף אחד לא מדבר על סובסידיות ישירות לחקלאים. חייבים לתת אותן, אחרת הם לא יכולים להתחרות". לדבריו, בארה"ב ובאיחוד האירופי החקלאים מקבלים סובסידיות של כ-35% עד 50%, "ובישראל היא קרובה לאפס".
נירמן שאלה אם מחירי המזון בעולם יכולים להפוך להזדמנות לישראל. "יש לנו תעשיית מזון חזקה", אמר חצבני. "אנחנו צריכים להשקיע המון כסף בענף ובתעשייה המקומית. אנחנו שותפים לערכים של ארה"ב, ואנחנו יכולים לחלוק השקעה אסטרטגית בענף המזון ובמפעלים עצמם". לדבריו, ישראל שנייה רק לארה"ב במספר חברות המזון, ושיתוף הפעולה בין המדינות צריך להתמקד בחדשנות, בתהליכים חדשים ובחומרי גלם חדשים.
לבסוף שאלה נירמן אם הממשלה עושה מספיק כדי להבטיח שמפעלים באזורים שנפגעו יוכלו לפעול גם במשבר הבא. חצבני סיפר כי בשלוש השנים האחרונות גובשה אסטרטגיית ביטחון מזון לאומית ל-25 השנים הבאות, בשיתוף משרדי הממשלה והמגזר העסקי, ובהם איגוד תעשיות המזון. "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים שהישראלים יאכלו, ואיך נבטיח שיהיו לנו מספיק חומרי גלם", אמר. "מה אנחנו רוצים לגדל ולייצר בישראל? ואם אין לנו את היכולת, איזו שרשרת אספקה אפשר להבטיח במקום?".
הוא הביא כדוגמה את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ספקית מרכזית של חיטה לישראל. "לא משנה מה נעשה, לא נוכל לייצר מספיק חיטה לכל צרכינו", אמר. "הפתרון הוא למצוא ספקים ושותפים חדשים, מארה"ב, מהודו, מכל מקום בעולם. אי אפשר להסתמך על ספק אחד. צריך לגדר את הסיכון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו