"אנשים פרצו לתוך המלון ורדפו פיזית אחרי חברות הנבחרת שלי"

ועידת "ישראל היום" בניו יורק נערכה היום (רביעי) בהשתתפות בכירים מישראל ומארצות הברית, אנשי ממשל, בכירי המשק, ראשי ארגונים ודמויות מרכזיות בעולם היהודי. הוועידה, המתקיימת זו השנה השנייה במלון אינטרקונטיננטל במנהטן במעמד מו"לית "ישראל היום", פרופ' מרים אדלסון, כללה שיחות, ראיונות ומושבים שיעסקו בסוגיות המרכזיות הניצבות בפני ישראל, ארה"ב והעולם היהודי.

בריאיון אישי ומעורר השראה עם סגן העורך הראשי של "ישראל היום" אורי דגון, שיתפה כדורגלנית נבחרת ישראל ומועדון גות'אם (NJ/NY Gotham FC) האמריקני, טליה זומר, בתחושות השליחות המלוות אותה כספורטאית ישראלית בליגה האמריקנית ובזירה הבינלאומית, ברגעי האימה שחוותה הנבחרת באירופה, ובמשמעות הספורט כגשר לחברה מאוחדת וסובלנית.

"נולדתי בארה"ב ויש לי דרכון אמריקני, אבל אני בהחלט ישראלית במאה אחוז", הבהירה זומר כשנשאלה על זהותה. "ההורים שלי גדלו כאן וגידלו אותנו על השפה העברית. בסופו של יום, להיות ישראלית זה בדם שלך, בתרבות שלך ובמי שאת, במיוחד בזמנים המורכבים והמאתגרים האלה שבהם אין דרך ואין רצון להפריד את הזהות הזו ממך".

"נעמה לוי הייתה עמוד האש של הנבחרת"

זומר סיפרה בגילוי לב על החיבור הקרוב והאישי של נבחרת ישראל לטבח 7 באוקטובר: "לכל אחת מאיתנו יש קשר למישהו שנרצח או נחטף. הקשר הישיר שלי היה דרך נעמה לוי, הבת של ד"ר איילת לוי שחר, רופאת הנבחרת הלאומית שלנו".

"מאז 7 באוקטובר נאבקנו בכל במה כדי להחזיר אותה הביתה, ואנחנו כל כך מאושרות ונרגשות מכך שהיא חזרה ושכל החטופים שבו אלינו. לאורך כל התקופה המטורפת הזו נעמה הייתה עמוד האש שלנו, והיא זו שהזכירה לנו כל יום מחדש מה באמת חשוב בחיים. כדורגל הוא המקצוע שלי ואני עושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם, אבל מעל הכל ניצבים הקהילה, הביטחון והמדינה שלנו. זו הייתה זכות עצומה להשמיע את הקול הזה ולייצג את ישראל".

"במקום חיבור דרך ספורט - חווינו אנטישמיות ורדיפה"

כשנשאלה על תחושת הביטחון האישי והמקצועי מעבר לים, תיארה זומר פער חד בין הזירות: "בארה"ב אני חווה לעיתים חוסר ביטחון תודעתי - העובדה שאנשים עלולים לתייג אותך, להשמיע כלפייך אמירות קשות ולקרוא לך בשמות גנאי רק מתוך אנטישמיות ודעות קדומות. לעומת זאת, כשאני מגיעה לנבחרת ישראל אני מרגישה מוגנת ומוקפת באנשים שמבינים וחולקים את אותה מציאות ואותם ערכים. יחד עם זאת, כנבחרת אנחנו נאלצות להתמודד עם איומים של ממש על חיינו".

זומר שיתפה באירוע מפחיד במיוחד שהתרחש במהלך משחק בינלאומי: "שיחקנו במדינות עם עוינות ואנטישמיות קשה כמו סקוטלנד. היו מקרים שבהם אנשים פרצו לתוך המלון שבו שהינו ורדפו פיזית אחרי חברות הנבחרת שלי. זה מצב בלתי נתפס: בסופו של דבר אנחנו ספורטאים שבאים לחבר בין אנשים דרך מגרש הכדורגל, אבל במקום זה מצאנו את עצמנו עומדות מול גלי שנאה קיצוניים ומצבים מסכני חיים".

"בחדר ההלבשה של הנבחרת כולן שוות"

למרות האתגרים, זומר רואה בתפקידה מנוף לשינוי ולחיזוק הדור הצעיר: "להיות מודל לחיקוי זה משהו שמעניק לי אנרגיה, שמחה וגאווה גדולה. אפשר לקחת את זה למקום של לחץ, אבל עבורי זה כוח שדוחף קדימה. אני עולה למגרש עבור ילדות צעירות, נערות יהודיות בישראל ובאמריקה, בדיוק כפי שאני הבטתי בהערצה על שחקניות עבר. אני שמחה על ההזדמנות לפתוח דלתות עבור נערות בישראל, תחום שבו עדיין חסרות הזדמנויות רבות".

לסיום, הדגישה זומר את כוחו הייחודי של הספורט לייצר גשר אמיתי של שלום ואחדות פנימית: "כדי לראות איך ספורט מחבר, צריך פשוט להציץ לחדר ההלבשה של נבחרת ישראל. בשיחות הערב שלנו יושבות יחד נשים מכל הקשת הפוליטית והחברתית - דתיות, חילוניות, ערביות מוסלמיות ונוצריות מכל פינה בארץ. על המגרש אנחנו נלחמות יחד כקבוצה אחת. זה הקסם האמיתי של הספורט - היכולת להתחבר כבני אדם, הרבה מעבר לכל זהות או מחלוקת פוליטית".