"עברי מביט בי בעיניים שמזכירות את שחר - ומחייך"

ועידת "ישראל היום" בניו יורק נערכה היום (רביעי) בהשתתפות בכירים מישראל ומארצות הברית, אנשי ממשל, בכירי המשק, ראשי ארגונים ודמויות מרכזיות בעולם היהודי. הוועידה מתקיימת זו השנה השנייה במלון אינטרקונטיננטל במנהטן, במעמד מו"לית "ישראל היום", פרופ' מרים אדלסון, וכוללת שיחות, ראיונות ומושבים שיעסקו בסוגיות המרכזיות הניצבות בפני ישראל, ארה"ב והעולם היהודי.

"יש שני רגעים בחיי שהייתי נותנת הכול כדי לחבר ביניהם. הרגע האחרון שבו שחר עוד היה בחיים, והרגע שבו עברי נולד. חמישה חודשים מפרידים בין שני הרגעים האלה. חמישה חודשים שמנעו משחר להחזיק אי פעם את בנו, ועברי לעולם לא יזכה להרגיש את החיבוק של אביו".

במילים האלה פתחה עדי בוזגלו, אלמנתו של רס"ן שחר נתנאל בוזגלו ז"ל, את נאומה בוועידה. שחר נפל בקרב בעיר עזה בספטמבר אשתקד, בגיל 27, כשעדי הייתה בהיריון עם בנם הראשון.

"באתי לכאן כדי לספר לכם על שחר, אהבת חיי, על עברי, הבן שלנו, ועל החיים שצמחו בתוכי בזמן שהחיים שהכרתי ואהבתי התפרקו", אמרה. השניים הכירו בגיל 19 במכינה הקדם-צבאית עין פרת, ונישאו באוגוסט 2023. "שחר תיאר את האהבה שלנו בצורה מושלמת: 'כמו נס, ובו בזמן - טבעי'. עם שחר יכולתי להיות לגמרי אני. הרגשתי אהובה, מובנת ובבית. שחר היה הסלע שלי".

שלושה ימים לאחר שחזרו מירח הדבש, פרצה מלחמת 7 באוקטובר. "שחר לבש מדים, יצא דרומה, אסף סביבו צוות טנק ונלחם כדי להגן על יישובי עוטף עזה", סיפרה. במשך כמעט שנתיים המשיך לשרת כמפקד, בעוד בני הזוג תכננו את עתידם. בערב ראש השנה, 22 בספטמבר 2025, נפל כשהוביל את חייליו בקרב בעיר עזה. "כבר ידענו שאנחנו מצפים לבן. אני זוכרת את שחר מסתובב בבית, מתפוצץ מהתרגשות וצועק 'זה בן!'. את השם עברי בחרנו יחד עוד לפני שהתארסנו. ואז, ברגע אחד, הכול קרס".

"הזמן עצר מלכת, אבל בתוכי המשיכו לצמוח חיים"

עדי תיארה את ההתמודדות עם האבל בזמן ההיריון: "אחרי השבעה נסעתי למדבר עם משפחתו של שחר. בערב סוכות ראיתי ירח עגול וכתום שמאיר את החושך. לא הצלחתי להבין איך כבר עבר חצי חודש. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבנתי באמת מה פירוש הביטוי 'הזמן עצר מלכת'. הירח המשיך להתמלא, הימים חלפו, אבל אני נשארתי באותו ערב. ובזמן שהזמן עצר מלכת עבורי, בתוכי המשיכו לצמוח חיים".

"הייתי שקועה באבל ובגעגועים, וההיריון נדחק הצידה. כל מה שרציתי היה להחזיר את הזמן לאחור, להיות שוב עם שחר", סיפרה. בחודשי ההיריון האחרונים ליוו אותה המיילדות מירב ולילי, במסגרת תוכנית "לצידך" של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. "במפגשים איתן הצלחתי סוף סוף לפנות מקום להיריון, להתכונן ללידה ולפעמים אפילו להתרגש".

"ואז עברי נולד, והכאב חזר בכל עוצמתו"

הלידה התרחשה בימי המלחמה מול איראן. "עשינו את דרכנו לבית החולים בחיפה תחת ירי רקטות ואזעקות. ובתוך הכאוס והכאב, בחמש בבוקר, ראיתי שוב ירח מלא. הפעם ידעתי שאני בדרך לפגוש את הבן שלנו", סיפרה. "ואז עברי נולד, והכאב הרגשי חזר בכל עוצמתו. פרצה ממני זעקה. הנשים שסביבי בכו איתי. ואז אסנת, אמו של שחר, הראתה לי את עברי. הבן שלנו. הוא היה שם. והרגשתי כלפיו אהבה עצומה".

"היום עברי כאן", אמרה והצביעה לעבר בנה, שנכח באולם. "הוא ילד קטן, סקרן ומלא שמחת חיים. הוא מסתכל עליי בעיניים הגדולות והיפות שלו, שמזכירות לי כל כך את העיניים של שחר, ומחייך. ואני לא יכולה שלא לחייך בחזרה. אני רוצה שעברי יכיר את אביו, שיידע כמה אבא שלו חיכה לפגוש אותו וכמה עמוק אהב אותו עוד לפני שנולד. אני רוצה שהוא יגדל בבית שיש בו מקום גם לגעגוע וגם לשמחה".

את נאומה חתמה עדי בדברים שכתב שחר במהלך המלחמה: "איש לא רוצה גבורה בבית. היא מגיעה כאורחת בלתי צפויה ונשארת. איש לא מבקש גבורה בין ארבעת קירותיו, מהסוג שמספרים עליו בסיפורים, מהללים בשירים ומתאבלים עליו בשבעה. עדיפה הגבורה הפשוטה, גבורת היומיום: לקום לילד שלך שבע פעמים בלילה, להביא כוס מים אחרי שכבר נכנסת למיטה, לדעת מתי להתפשר, מתי לשחרר. גבורת היומיום".

"אני מקווה שכולנו נוכל לקחת איתנו משהו משחר", סיכמה עדי. "את אהבת החיים שלו, את הדאגה שלו לאחרים ואת גבורת היומיום שהוא כל כך רצה".

"המלחמה מסתיימת, אבל ההשלכות נמשכות דורות"

שלומי נחומסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, התייחס בנאומו בוועידת "ישראל היום" בניו יורק לאחריות ארוכת הטווח כלפי משפחות הנופלים. "כשאני מסתכל על עברי, אני לא רואה רק תינוק שנולד בנסיבות יוצאות דופן. אני רואה ילד קטן שחיים שלמים לפניו, מלאים בתגליות, באתגרים, בהזדמנויות ובחלומות", אמר. "אני חושב על האחריות שלנו להבטיח שתהיה לו כל הזדמנות לחיות את חייו במלואם".

"אצלנו בארגון אומרים לעיתים קרובות שאובדן של אדם אהוב אינו אירוע חד-פעמי, אלא מציאות שנמשכת כל החיים", המשיך נחומסון. "מה שעדי הייתה צריכה במהלך ההיריון אינו מה שתצטרך כשעברי יתחיל ללמוד בבית הספר. מה שעברי יצטרך בגיל חמש אינו מה שיצטרך בגיל 15 או 25. הדבר החשוב ביותר הוא שיידעו שתמיד יהיה מישהו שיעמוד לצדם".

לדבריו, תוכנית "לצידך", שליוותה את עדי במהלך ההיריון והלידה, נועדה להיות תחילתו של קשר שיימשך לאורך חייהם.

נחומסון הדגיש כי השלכות המלחמה אינן מסתיימות עם הפסקת הקרבות. "מלחמות נמדדות בימים, בחודשים ולעיתים בשנים, אבל ההשלכות האנושיות שלהן נמדדות בדורות. הלחימה עשויה להסתיים, הכותרות ישתנו ותשומת הלב הציבורית תעבור הלאה. אבל ילדים ימשיכו לגדול בלי הורה, ואלמנות ימשיכו להתמודד עם אתגרי החיים בלי בני הזוג שאיתם ציפו לחלוק אותם. האחריות שלנו אינה יכולה לפוג כשהמלחמה מסתיימת".

"אנחנו לא יכולים לשנות את מה שקרה לשחר, אבל אנחנו יכולים לעזור לעצב את מה שיקרה בהמשך", אמר נחומסון. הוא פנה לעדי והוסיף: "אני מקווה שבעוד שנים, כשעברי יהיה צעיר שעומד על רגליו, נוכל להסתכל יחד לאחור. לא רק על הקשיים שהתגברתם עליהם, אלא על כל מה שאת ועברי השגתם". את דבריו חתם במסר: "המחויבות שלנו אינה רק להיות שם כשהחיים מתפרקים, אלא להיות שם גם כשהחיים ממשיכים להיבנות".