צו השעה: לשמור על התקווה ועל השותפות בין ישראל לארה"ב

השבוע הגענו לניו יורק לוועידה השנתית השנייה של "ישראל היום" בעיר, ברגע שבו ההיסטוריה אינה נכתבת בדיעבד - היא נדחסת לתוך ימים ספורים.

שנה וחמישה חודשים אל תוך מלחמה קיומית, קשה ומתמשכת, מול עמידה איתנה נגד תמנון הטרור האיראני, ובעיצומה של טלטלה פוליטית עמוקה בארה"ב עם חילופי המשמרות בוושינגטון - נדמה שאין מקום מדויק או סמלי יותר לדיון על עתיד היחסים מאשר ניו יורק. כאן, בלב פועם של הקהילה היהודית הגדולה והמשפיעה ביותר בעולם מחוץ לגבולות מדינת ישראל, נמתח הקו שבין העבר המשותף לעתיד האסטרטגי של כולנו.

הקשר הישראלי־אמריקני מעולם לא היה רומן פשוט, סיפור של הסכמה עיוורת או מסלול נטול סדקים. מתחת לציפוי הדיפלומטי, דפי ההיסטוריה שזורים לא רק ברגעי קרבה יחידי סגולה ובערבות הדדית עמוקה, אלא גם במבחנים נוקשים, במשברים מדיניים נוקבים ובחיכוך גלוי וישיר בין מנהיגים.

כבר ב־1956 דרש הנשיא דווייט אייזנהאואר מישראל נסיגה מסיני; ב־1975 הורה הנשיא ג'רלד פורד על "הערכה מחדש" של היחסים בעקבות משבר במשא ומתן המדיני - צעד שנבלם רק בזכות התגייסות נחרצת של 76 סנאטורים אמריקנים; ב־1991 התעצמה ההתנגשות בין ממשל ג'ורג' בוש האב לממשלת יצחק שמיר סביב ערבויות הקליטה וההתנחלויות; וב־2015 עלה ראש הממשלה בנימין נתניהו אל דוכן הקונגרס בקפיטול כדי להשמיע התנגדות חריפה להסכם הגרעין שקידם ממשל ברק אובמה.

גם נשיאים שהביעו מחויבות עמוקה ובלתי מתפשרת לביטחונה של ישראל נאלצו להתמודד לא פעם עם התנגדות פנימית עזה מצד חברי קונגרס או דעת קהל. ומנגד, היו אלה רגעים ששינו את מפת המזרח התיכון והפכו לדפי היסטוריה: הנשיא דונלד טראמפ, בקדנציה הראשונה שלו בבית הלבן, פתח עידן חדש כשהעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים והכיר בריבונות הישראלית על רמת הגולן - מהלך פורץ דרך וחסר תקדים.

במבחן הקשה של 7 באוקטובר היה זה הנשיא ג'ו ביידן שהעמיד את הברית במבחן המעשה והעניק לצה"ל סיוע ביטחוני נרחב ומיידי.

נשיאים בבית הלבן התחלפו, חלוקת הכוחות בקונגרס השתנתה שוב ושוב, והיחסים ידעו עליות ומורדות. אך תחת כל הטלטלות, יסוד אחד נותר יציב ובלתי מבוקע: עצם קיומה של הברית.

הסיבה לכך אינה מסתכמת בלוגיקה קרה של מאזן אסטרטגי, אינטרסים מודיעיניים משותפים או שיתופי פעולה טכנולוגיים וכלכליים מתקדמים. מתחת לכל אלה פועם פעימה עמוקה בהרבה קשר שנחתם לא רק על נייר רשמי ולא ניזון רק מצווים נשיאותיים. זוהי תשתית עמוקה של ערכים דמוקרטיים משותפים, של ערבות הדדית ושל ברית חיים בין קהילות, בין משפחות ובין בני אדם.

בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר וושינגטון מנסחת מחדש את תפיסת עולמה ואת היערכותה בזירה הבינלאומית, הברית הישראלית־אמריקנית אינה פריווילגיה או נקודת מיקוח טקטית. היא מהווה נכס צאן ברזל של הביטחון הלאומי ושל החוסן הישראלי.

מכאן, מלב ניו יורק, אנו מציבים את השאלות הנוקשות ובוחנים את אתגרי המחר. לוועידה שלנו מגיעים בכירי ממשל, מנהיגים בינלאומיים ומנהיגי קהילות, לוחמים ומפקדים, אנשי עסקים, רפואה וחדשנות. כי הברית הישראלית־אמריקנית נוגעת בכל תחום, וצו השעה הוא לשמור על התקווה ועל השותפות - ערכים חזקים ואיתנים יותר מכל ענן פוליטי חולף.